יפה תואר על בראשית רבה עא:א

וירא ה' כי שנואה לאה וגו'. משום דק"ל איך יעקב בחיר שבאבות ישנא את אשתו. וגם ק"ל דכתיב ויפתח ה' את רחמה נראה דהיתה עקרה מקודם והיה לו להכתוב להזכיר זאת מקודם. לכן דרש כי שנואה לאה שהיא עלובה ואסורה בבית ומשום שדרך העקרות להיות שנואות ועלובות בבית לכן אמר כי שנואה לאה. וכן ללשון השני שהן נופלות בבתיהם נקראת ג"כ שנואה מטעם זה שהיא געולה ונתעבה מצד מה שהיא עקרה והיא נופלת בבית:

כל מקום שנאמר דל עני ואביון. בילקוט הגירסא דל דך מך עני ואביון. והכל אחד הוא. והטעם כי בני ישראל לבד המה מדוכאים בעניותם ודלותם. אבל שאר העמים גם ענייהם מתהנים מן העולם. וזה ע"ד דדרשינן באיכה על פסוק גלתה יהודה ע"ש: