יפה תואר על בראשית רבה מג:ט

עשאן תרומה. בפסיקתא איתא אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות אברהם הפריש תרומה גדולה הרימותי ידי אל ה' ויתפרש הכתוב הרימותי ידי כבר הרימותי ממנו תרומה לה' אבל מלבד זה אם מחוט ועד שרוך נעל לא אקח מכל אשר לך רק אשר אכלו הנערים וגו'. וכן יתפרש גם דברי המדרש והפירוש של עשאן תרומה הוא כי עשה בהן תרומה וכמו שיתפרש ג"כ עשאן שירה עשה בהן:

עשאן שבועה. וצורך השבועה היה כדי שיאמין מלך סדום שמה שנהנה מרכושו היה רק לאכילת הנערים ולא לנפשו. א"נ לזרוזי נפשיה נשבע כענין דוד ובועז בויק"ר פכ"ג והכי איתא בספרי בהדיא מצינו בכל הצדיקים שמשביעים יצרם שלא לעשות. באברהם הוא אומר הרימותי וכו':

עשאן שירה. ששבח לה' שזיכם לו שמן הדין הוא שלו ומ"מ חזר ונתנם למלך סדום שלא יאמר שהוא העשירו ויתפרש הקרא הרימותי ידי אל ה' כמו הרימותי בידי כי מרומם אני בכל יכלתי אל ה':

שאמר בלעדי רק אשר אכלו וגו'. וענר אשכול וממרא לא נכנסו למלחמה עמו דכתיב וירק את חניכיו וירדוף עד דן וכן הוא ועבדיו ויכם חזינן כי רק עבדיו נכנסו למלחמה. וכ"ש לפי מה דאמרינן לעיל דרק אלעזר לבדו נלחם עמהם וא"כ מה שנתן להם חלק שוה הוא רק מה שהלכו אתו היינו לשמור את הכלים: