יפה תואר על בראשית רבה כא:ב

אלא על שדה איש עצל עברתי זה אדם הראשון. והא דיקראהו עצל אולי בשביל שהתעצל לאכול מעץ החיים בטרם גורש מגן עדן. וקדם לאכול את הרע וגורש מג"ע ולא נמצא לו תקנה. וי"ל עוד כי חטאו היה במה שהניח את המושכלות ודבק במפורסמות. וכמו"ש למעלה בשם המורה. ואין לך עצל גדול יותר. מזה העוזב לבקש את המושכלות והולך בעינים עצומות אחרי המפורסמות. וחוה נקראה חסר לב כי באין לב היתה נפתה אחרי עצת הנחש כיונה פותה:

וישלחהו ה' מגן עדן. והא דלא הזכיר את עונש מיתה הגרוע מזה. הטעם כי שלמה בא להזהיר על העצלות כי היא מביאה עוד אח"ז עמל ויגיעה. עוני וצער ובחריצות ימלט האיש מהם. וזה קרא לאדם כי בעצלותו נתמעטו מזונותיו והרבה עליו עמל לאכול לחמו בזיעת אפים אחרי אשר גורש מג"ע. אבל ממיתה גם החריצות לא תמלט את בעליה לכן לא הזכירו פה:

הוה כחד ממנו. נראה דדריש כאחד בהבלעת הא' ומשורש כחד לא נכחד עצמי ממך. וזה הקינה אשר קננו עליו הן האדם היה נכחד ונעלם מאתנו. וע' בביאור הרי"פ: