יפה תואר על בראשית רבה טו:א

אדם צריך לכוון את רוחותיה. פי' גבוליה ומצריה שתוכל להתפשט בשרשיה ולהסיר מזה כל מניעה:

הה"ד ישבעו עצי ה' וגו'. איננו נמשך על מה שלפניו וכמו שחשבו המפרשים אבל הוא מאמר בפ"ע ובא לדרוש את הכתוב ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע דמשמע דכבר נטע אותם. וזה שהוא דורש עצי ה' המה עצי ג"ע אשר שתלן מארזי לבנון אשר נטע כלומר אשר לפני זה היו נטועים בלבנון. ושם היו קטנים כקרני חגבים ומששתלן בג"ע צמחו וגדלו:

ישבעו חייהם כו'. חייהם הם פירותיהם כי יהיו נאים. מימיהם שתהא אמת המים עוברת מתחתיהם. מטעתן הוא שתהא צלן נאה וכמו דאיתא בבמ"ר פ"ב אילן אילן במה אברכך ומברך אותו בשלש ברכות אלו ע"ש:

לא היה העולם ראוי כו'. פי' לרב חשיבותם אין העולם כדאי להם ורק בשביל שנבראו לצורך ביהמ"ק לכן נבראו גם לצורך בני אדם:

ואין לבנון אלא ביהמ"ק. ע' בויק"ר פ"א וביומא פרק טרף בקלפי:

כ"ד מיני ארזים ובקרא מזכיר רק שבעה המשובחים שבהם ובזה הכל מודים. ורק ר"א מוסיף כי גם בין אלה השבעה יש שלשה מינים היותר משובחים וע"ע בזה בר"ה פרק שני: