יפה תואר על בראשית רבה ק:יג

ולמה עושים שבעה. כבר פירשתי למעלה כי זה רק אסמכתא דהא אבילות מדרבנן ולכן מקשה למה עושין שבעה ולא ראו למעט את ימי הצער והאבל כי כל המתקשה על המת יותר מדאי הוא נענש. ומשני כנגד ז' ימי המשתה וימי המשתה שיהיו ז' ילפינן משמשון כדאיתא בפר"א. ויען כי טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה. ולב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית המשתה לכן השוו מספר הימים של שניהם. ואולי הוא הטעם במה שקבעו מספר שבעה בתחלת היותו לאיש לבנות את הארץ ובאחריתו בצאתו ממנה יען דמספר שבעה הוא המספר המקיף את כל העולם וכמו שהאריך בזה בעל העקרים בשער נ"ט. ויש לתת עוד טעם לזה כי ימי המשתה יש להם שייכות לימי הקבורה. כי באשר האדם מעותד למות לכן מוכרח הוא להוליד בנים ולהשאיר אחריו זרע וכמ"ש על המאמר בברכות ווי לן דמיתנא ווי לן דמיתנא ששרו בעת החתונה. כי הקבורה והחתונה אחוזות יחד וכמו שכתבנו. ולכן קבעו ימי האבל שבעה אחרי הקבורה כמו שבעת ימי המשתה אחר החתונה:

א"ל הקב"ה בעוה"ז כו'. כדי שלא לסיים בעניני אבל מובא פה הפסוק והפכתי אבלם לששון כדי לסיים בדבר טוב. וגם באשר הכתוב הזה סיומו הוא מיגונם לכן לא חפץ להשאר בכתוב זה ומסיים כשם שאני מנחם אתכם כדי לסיים בקרא ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה: