יפה תואר על במדבר רבה ט:ח

אחת לע' שנה הקב"ה מביא דבר בעולם וכו' הא פליג אדרב דאמר אין ממזר חי יותר על שלשים יום דלפ"ז משמע דחיין והוה בכל דור מינייהו רק בשנת ע' שהן כלין לגמרי ומיהו ל"ל שאין ה' מסלק הממזרים רק אחת לע' שנה דא"כ הנולדים אחר אותה שנה עד ע' שנה יפרו וירבו ויטמועו בישראל ועוד דהא קאמר הכא לא כשאת סבורה להנחיל הממזר שלך נכסי בעלך אני מכירו וטורדו מן העולם וכו' ומאי קאמר והלא הגדולים עד שבעים שנה ינחלו נכסי בעל ע"י אמם ויאכלום כמה שנים וכו':

אמר הא אזילא דרבי הונא כו'. כלומר נפסד דברי כי שקר דבר. ותימה וכיון דרבי זעירא לא ס"ד לחלק בין מפורסם לשאינו מפורסם תקשי ליה לא יבא ממזר בקהל ה' למאי אצטריך וי"ל דהוה סבר דמאי שאין הממזר חי היינו בתר דקאמר קרא וגם הוא חכם ויבא רע דהיינו שה' מביא דבר לכלותם דס"ד דבתר דאתרבו נואפין וממזרים בעולם הוא דגזר רחמנא הכי אבל מקמי הכי הוו חיים א"נ י"ל דהוה מפליג בין מפורסם לאינו מפורסם אבל איפכא הוה ס"ד כשהוא מפורסם אינו חי דחס הקב"ה על כבוד אביו אבל כשאינו מפורסם חי דקרא מיירי באינו מפורסם רק דידע ביה קצת: