יפה תואר על במדבר רבה ט:כד

רב אמר שתי תמנות היו. משום דקשה ליה דכתיב הכא עולה ובשמשון כתיב ירידה ושמשון ויהודה תרוייהו בא"י הוו וכדפרש"י בסוטה לה"ק דב' תמנות הוו בא"י חדא בירידה וחדא בעלייה:

ועליה של יהודה היתה לש"ש. שהוא מעמיד מלכים שמשם נולד לו פרץ שהעמיד מלכות בית דוד וירידה לשמשון שלא היתה לש"ש והוא דעת ר' סימון דאמר תמנה אחת היתה:

זרועים כלאים. ממזרים מעורבבים מן הבעל והנואף וזה פגם שתהיה אשתו מזרע מנאף:

בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם. הא לישנא לאו דוקא אבל כוונתו כי אסור חיתון באשת נכריה נאמר בתנ"ך ז' פעמים. א' לא תתחתן בם. ב' ביהושע כ"ג י"ב והתחתנתם בהם וגו'. הג' בשלמה (מ"א י"א ב) מן הגוים וגו'. הד' בהושע (ה' ז') בה' בגדו וגו'. הה' במלאכי (ב' י"א) ובעל בת אל נכר. הו' בעזרא (ט' א) לא נבדלו וגו'. הז' במשלי כמה זמני להצילך מאשה זרה וגו']:

יכול בכל וכו'. כתב ר' נפתלי בירושלמי מסיים ביה אבל באבנר הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום כלומר שלא היה בו דופי ע"ש ונראה דהטעם דנהרג דכיון דצדיק הוה כמ"ש עליו דוד כי שר וגדול נפל היום בישראל ויקונן עליו לא הוה מסתייע מלתא שיהרגנו יואב לולי שהיה בידו חטא וס"ל כי חטאו היה מה ששתק ולא מיחה בשאול בהריגת הכהנים ולהכי בעי למה נהרג כלומר מה חטא היה בידו:

בעצה עמוקה של אותו צדיק. אע"פ שגזרת עלאי הוא קרו ליה עצה כי כן דרך הכתוב לקרוא גזירת ה' עצה כו' ול"ל עצה ממש שהקב"ה יעץ לאברהם שיברר את המלכיות לבניו להצילם מגיהנם. וז"ש העמוקה כי לכאורה דבר רע הוא אבל יש לו סוד עמוק שהוא להצילם מגיהנם ולקרבן לתורה ולתעודה ע"י הצרות דהא בפרק קמא דסוטה מפרש בעצה עמוקה של מלכו של עולם שנאמר הנני מקים עליך רעה מביתך ואין עצה אלא גזירה:

[והכא את אומר הכין דמשמע ארבעים מקץ שנה למלכות דוד ואי אפשר שהיה זה בסוף ימיו שהרי לפחות היה חי אחר זה עוד חמש שנים. שלש שני הרעב שהיו אחרי כן. וקרוב לשנה שהלכו למנות את העם אחרי הרעב דכתיב ושוטו בארץ וישובו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום. ושנה אחת שבה התקין דוד משמרות כהונה ולויה שנאמר בשנת ארבעים נדרש]: