יפה תואר על במדבר רבה ח:ט

שכן מצינו באברהם ושרה שנתברך בענין הזה. וקאי על למעלה מזה שאמר המדרש שמשולחנך יזכר בניך למעלות גדולות ונלע"ד דלפי זה לא פליגי ר"נ ור"ע לעיל בב"ר גבי ויטע אשל בבאר שבע ר"נ אמר אשל פונדק ור"ע אמר אשל סנהדרין דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי בשביל שעשה פונדק מכח זה יזכו בניו למעלות גדולות שיהיו סנהדרין גדולה ועיין לעיל בב"ר פ' נ"ד ותמצא על זה חבילות חבילות:

הרי כל שכרו של גר וכו'. דאע"ג דהבטחת המזונות לאו מלתא זוטרתי היא כי כל עמל אדם לפיהו וקשים מזונותיו של אדם וכו' אבל מאחר שאמר ואוהב גר חשב שהיה ראוי להבטיחו בעושר גדול ולא בלחם ושמלה דמשמע מזונות מצומצמים ומשני שאפילו מזונות מצומצמים בהיותו בטוח בהם דבר גדול הוא שהרי אפילו לזה הוצרך יעקב להתחבט עליהם ולכך הושיטה לו בקנה כי בנקלה ישיג זה ע"י הבטחת ה' בלי שיתחבט עליהם (* *) (* *) אמר הקטן שבקטנים מהנלוים על בית יעקב משה בן אברהם אבינו מיום באתי לחסות תחת כנפי שכינה היה קשה לי למה אמרה התורה אצל הגר בלשון קצרה לתת לו לחם ושמלה ואותו זקן בקש לתת לו לחם לאכול ובגד ללבוש וכי אין לו לחם לאכול ובגד ללבוש. אלא בקש יעקב לחם לאכול בהרוחה ולא מזונות מצומצמים כפי' יפ"ת אצל הגר. דאל"כ מה היה צריך יעקב לבקש רחמים בעבור מזונות מצומצמים ומה אם התורה נתנה הבטחה לגרים הנלוים על בית יעקב לתת להם מזונות מצומצמים ליעקב עצמו על אחת כמה וכמה אלא כאשר פירשתי: :

(*) ומה שאמר לעיל הרב בעל פי' י"מ ז"ל שאשתו מזנה ושותת מים מאררים וכו' קשה וכי משום חטא בעלה תהא היא זקוקה לחטא א"א אף שהיא צנועה ונ"ל ליישב שיעבור עליו רוח קנאה והיא לא נטמאה אפ"ה היא זקוקה לכהן כנ"ל ודו"ק. כ"ד הקטן משה שאין ידים לו העוסק במלאכת הדפוס לכל עם ולשון ונק' בפי כל ר"מ בן אברהם אבינו פה ק"ק פרנקפורט דאדרא.

ושמלה זו טלית. פי' סודר דרבנן וסודר זה היה סימן לסמוכין להיות מורי הוראה לרבים וז"ש זכה לתורה זכה לטלית כי יזכה להיות מורה וראש על הצבור:

מקריבים עולות על גבי המזבח. וזו חבה יתירה שיהיה זרע בני כחו קרובים לה' לשרתו ולהכי נקט עולות שהוא הקרבן היותר קדוש שכולה כליל.