יפה קול על שיר השירים רבה ח:יג:א

ברח דודי מן גלות. כי בכ"מ שגלו שכינה עמהם כדאיתא בפ"ד דמגילה ובירושלמי תענית בפ"ק:

ודמה לך לצבי טהרנו כצבי שכולו נאכל גם חלבו ולא כבהמה שחלבו טמא. ודריש ודמה כמו פועל יוצא שאתה תדמה אותנו ולך קאי על ישראל אשר הם של הקב"ה ופי' כי תדמה את העם אשר הוא לך:

אתא לך לריחא טבא. וכ"ה בפסיקתא ערוק לך מריחא בישא ואיתי לך לריח טבא וע"ע בתרגום על הכתוב הזה:

בזכות אבותינו. ודריש על הרי על האבות שנקראו הרים:

מחזיר להם טעותם. שאם יטעו בשום דבר מחמת שכחה. הקב"ה מחזירה ומזכירה להם כדמפריש ואזיל:

בשעה שישראל קורין בתורה בחבורות. משום שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדאיתא בפ' הרואה גבי הסכת ושמע. ובפ"ק דתענית גבי ברזל בברזל יחד ואינה מתקיימת ביחידי כדאמר התם:

שעשה סעודה וזימן האורחים כו'. ודריש היושבת בגנים שהרעים והטובים יושבים יחד בגנים ומתענגים על הטוב שהכין להם ה'. חברים מקשיבים פי' הרעים והטובים שחוברו יחד להתענג בטוב מקשיבים ומשמיעים קולם להקב"ה אלה דברי נאוצים וגדופים ואלה תהלות ותשבחות עכ"ז הקב"ה אומר לטובים השמיעיני כי בקולם בחרתי ולא אפנה לקול הרעים. מפני שהתורה המלמדת סנגוריא על הטובים אומרת ברח דודי מן הרעים והדבק בטובים:

בשתי עיניו כו'. זה משל לרבוי השגחה ועין אחת הוא משל למיעוט השגחה. וי"ל עוד כי יש שתי מיני השגחות. האחת כפי סדר המערכה והטבע. והשניה היא כנגד הטבע והמערכה. ובשתי עיניו הוא השגחה הגבוהה המשדדת גם את המערכה והמזל. ובעין אחת היא רק השגחה בדרך הטבע והמערכה. ועמ"ש בזה בב"ר פ"מ על הדרש הנה עין ה' אל יראיו:

המתינו לי עד שאשב בדין כו'. ויתפרש ודמה לצבי בעין אחת לקמץ את השגחתך עד שתשב בדין על הריהם:

אר"י כי הדא ואתה קח לך בשמים ראש. כלומר אי אתה צריך למדרש בשמים כאלו נקרא בַּשָמַיִם אבל גם כקריאתו יתפרש על הראשים והחשובים וכמו בשמים ראש. וראש גמלים נושאים זהב כו' עד ר' חוניא יש למחוק. וכ"כ בעל א"א (וע' מ"א י' ודברי הימים ב ט׳:א׳):

לעשות בהם משפט כתוב. ומפרש כמו ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים דקאי על שריהם של מעלה:

בארבעה דברים נמשלה גאותן (צ"ל גאולתן) של ישראל. משום שהטובות אשר עליהן אנחנו מצפים לעת קץ ארבע הנה. הא' שפע הברכה במזונות וכמ"ש יטפו ההרים עסיס וכדומה. הב' הששון והשמחה כי ימחה ה' דמעה מעל כל פנים וגיל וחדוה יהיו בארץ. הג' שפע החכמה והמדע וכמ"ש וכל בניך למודי ה' ומלאה הארץ דעה וגו'. והד' רבוי העם וכמ"ש ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו' רני עקרה וגו' ועוד. ואנחנו רואים כי אלו הטובות אם יבואו בעתם ובמועדם כי יתבשלו ויגמלו היטב אז ייטיבו ויביאו נחת. אבל אם יבואו בבהלה ובחפזון אז ירעו וישחיתו. לכן אמר כי הגאולה אשר תביא את הטובות האלה טובה תהיה רק אם תבוא במועדה ובעתה. פי' אם אנחנו נהיה מוכשרים ומוכנים לזה וכגון אם נשוב לה' בלב שלם ונעשה טוב וחסד בארץ. וכנגד שפע הברכה במזונות אומר בקציר אשר הוא יביא לחם לשבוע. וכנגד השמחה אמר בבציר כי היין משמח את הלב. וכנגד שפע החכמה והמדע מביא את הבשמים אשר הריח הנותן עונג לנפש כדאיתא בפ' כיצד מברכין נמשל לתורה ולחכמה אשר עליהן תתענג הנפש. וכנגד רב העם מביא נמשלה כיולדה וכמ"ש לעיל:

לא זכיתם בעתה. כי בבוא הקץ אז גם אם לא נזכה בתשובה ותורה תבוא הישועה וכדעת ר"י בירושלמי בפ"ק דתעניות. או שהקב"ה מביא עליהם צרות שיחזרו בתשובה בע"כ וכדעת ר' אליעזר שם:

זכיתם אחישנה. ואע"ג דהיה צ"ל אחישנה בעתה כי הקץ הוא המאוחר י"ל דמילתא פסיקתא אקדים ברישא. והנה ממה דאמר זכיתם אחישנה משמע דהגאולה שלא בעונתה טובה יותר מדקרי זכיתם. ולפ"ז יחלוק על הא דאמר לעיל שאין הגאולה טובה שלא בעונתה. אבל יש לפרש שם שלא בעונתה אם יהרסו לעלות בכח ידם שלא בעונתה זו היא בוודאי כחומץ לשינים וכמו שעשאו בני אפרים כדאיתא לעיל בפסוק השבעתי אבל אם יזכו על ידי מעשיהם הטובים בכל יום ובכל שעה היא בעונתה. וה' יזכנו לראות בשוב ה' את שיבת ציון וינחם את ירושלים: