יפה קול על שיר השירים רבה ז:ה:א

הכתב רבה על הנקודה. כגון ישפוט ה' ביני וביניך שהיו"ד לבד נקוד וכן בשכבה ובקומה הוי"ו לבד נקוד. והנקודה רבה על הכתב היינו גבי ויאמרו אליו נקוד על איו שבאליו ועמ"ש בזה בב"ר פמ"ח:

אלא כלו נקוד מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. אמר לו ר' ינאי א"כ למה נקוד עליו אלא מלמד וכו' כצ"ל וכ"ה בב"ר. ופשט הדברים כן הוא כי בכ"מ אין הנקודה באה לעקור עיקר המלה אלא הדרשא תדרש בנקוד כשהוא מרובה או בכתב כשהוא מרובה אבל אין מלה יוצאת מידי פשוטה וכאן שאין נקוד מרובה על הכתב ואין הכתב רבה על הנקוד כיון דכולו נקוד ולא נשאר לנו או לדרוש את הניקוד ולעקור את פשט המלה ממקומה או להשאיר את פשט המלה כאשר היא ודריש רשב"א שהמלה נשארת על מקומה והניקוד בא לרמז אף כי שונא היה לו מ"מ נכמרו רחמיו ונשקו בכל לבו. ור"י סובר שהניקוד בא פה לעקור את הוראת המלה ממקומה ואף דכתיב וישקהו אבל עיקר כוונתו היתה לנשיכה. ובא לדרוש בזה את הכתוב צוארך כמגדל השן לדברי ר"י כי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכמו שצואר אבינו יעקב נהפך לשיש כן בכנסת ישראל יהיה צוארה חזק כשיש להקהות שיני אויביהם:

והתיזה ראשו של קוסטנר כו'. והמה חשבו שהמיתו את משה לכן הניחוהו וברח ומ"מ הוצרך לברוח דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא:

כל אסקולין. ובד"ר הגירסא כל אסכילי וזה החכמים. אבל בש"ר הגירסא כל סנקלי והם אנשי העצה ובירושלמי הגירסא כל אוכלוסין:

מהם אלמים כו' ועשה הקב"ה כן כדי להראות למשה מי ישום אלם או חרש או עור. וע"ע בזה מ"ש בש"ר בס"ד: