יפה קול על שיר השירים רבה ז:ב:א

אלא אינו מדבר אלא מפעמי רגלים. פי' מצעדים העולים וצועדים לרגל בירושלים ופריך והלא פעמים הללו פעמים מגולין כו' פי' הלא לפעמים הולכים יחפים וזה מגולים ואיך פסיק ואמר בנעלים ומשני דפי' הוא כי רשמי העקב והפסיעות הנכרים במהלכם מהמנעלים וז"ש מה יאיין עקביך במסאנא ולכן אמר בנעלים כי רק מהמנעלים נכרים רשמי הפסיעות בחול. אבל ההולך יחף ישארו הרשומים רק כרגע:

שהיו נועלין בעד כל הצרות. לקיים מה שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך. ואע"ג דבמעשה דר' פנחס חמדו שכלים הרעים את חפצי שכניהם רק שלא עלתה בידם. י"ל שאין שלילת החמדה סלוק החפץ מהלב אלא בגמר המעשה וכה"ג אמר במכילתא גבי לא תחמוד או אפילו חומד בלבו ת"ל לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך מה להלן עד שיעשה מעשה אף כאן עד שיעשה מעשה. והיינו דבדברות שניות כתיב לא תתאוה להוסיף חיוב אפילו על חמדת הלב כמ"ש הרמב"ם ז"ל: