יפה קול על שיר השירים רבה ו:ט:ד

יש להם מנין ואין להם סכום. מנין הוא הפרטיים והסכום הוא סך הכולל וכשמנה את ישראל מנה אותם לפרטיהם ואח"כ מזכיר גם סך הכולל וכמו בפ' וישלח דמנה שמות השבטים אחד אחד ואח"כ אמר ויהיו בני יעקב שנים עשר סכום הכולל וכ"ה בויגש כתב אחר שמות הפרטים כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה שבעים נפש. והטעם אף כי נפרדו לאישים מ"מ נחשבו לעם אחד. משא"כ כאשר מנה את בני יפת וכן אינך לא הזכיר אח"ז סך הכולל. והטעם כי המה נפרדו זה מזה ולא התאחדו יחד:

פקודיהם במספר כל זכר פקודיהם זה המנין כו'. אין הוכחה בהוראת המלות כי פקודיהם יהיו המנין ובמספר הסכום. רק משום דדרך למנות מראש את הפרטים ואח"ז את הסכום לכן מפרש פקודיהם דכתיב תחלה על המנין ובמספר דכתיב באחרונה על הסכום [אבל באמת נאמנים דברי רז"ל כי מספר הוא מלשון גבול תכלית וסוף. וכמו ולתבונתו אין מספר ע"כ יתפרש אין גבול וסוף כי התבונה לא תמנה במנין. וכ"כ רבינו חננאל על הכתוב ומספר את רבע ישראל כי זה הוא גבול מחנות ישראל והביא לזה ראיה משפת ערבית וכן בדברי רז"ל בעומדת על הספר (סנהדרין פ"א) הוא על הגבול. כן פירשתי את הכתוב בשירת האזינו יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי לא בלל את ישראל עם העמים כאשר חלק את הארץ אך הציב גבולותי העמים לגבול בני ישראל יען כי חלק ה' עמו וגו' ועי' והיטב. ולכן פירשו רז"ל היטב מספר על הסכום כי זה הוא גבול ותכלית המנויים לפני זה ומה דמפרש מספר מפקד זה מסכים קצת לדעתו אף כי י"ל גם זה]: