יפה קול על שיר השירים רבה ה:יא:א

ראשו זו התורה. ודריש ראשו מה שהיה ראשית לו. והכנוי מן ראשו שב על הפועל אשר עשה אותה לו לראש ולראשית מפעליו:

שני אלפים שנה. עי' בזה בדברינו בב"ר פ"ג:

יום יום וזה שני ימים. ואע"ג דהוראת יום יום משמע משך זמן רב מ"מ תפסת מרובה לא תפסת ולכה"פ הוא שני ימים:

ויומו של הקב"ה אלף שנים. ומ"ש ואהיה אצלו אמון וגו' מדבר ביומו דידיה. ורק ע"ד העברה אמר כי הוא אלף שנים כי באמת הוא למעלה מן הזמן וגם אלף אלפי שנים כרגע אחד נחשבו לפניו. ועמ"ש עוד ע"ז בב"ר:

שחורות כעורב אלו האותיות. גירסת הר"ן בפ"ב דמגילה גבי מזוזה צריכה שרטוט הוא אלו השטות וי"ג זה הכתב. והר"ן הוכיח שם מכאן שכל השיטות צריכות שרטוט מדקאמר קווצותיו תלתלים זה הסרגול דהיינו סרגול כל שיטה ושיטה שהן עשויות תלתלים. וע"ע בזה בדברינו בויק"ר פי"ט:

ד"א ר' עזריה אומר כו'. דברי ר"ע איננו לא בויק"ר ולא באגדת שמואל. אבל פי' דבריו כי גם הדברים אשר נראים בתורה כקוצים וברקנים שאין צורך בהם כגון ותמנע היתה פילגש וכדומה תלי תלים הם:

במי שהוא משכים ומעריב. ודריש שחורות מלשון שחרית ועורב מלשון ערבית. וכל דברים אלו לא נאמרו רק לרמז וסימן:

אין גרנה של תורה. ה"ג סמ"ג בעשין י"ב וכן באגדת שמואל. ופי' גרנה עיקר הלמוד ועיונו בלילה שבני אדם פנויים. וקרי ליה גורן שהוא אסיפת הפרי אחר הטורח שהוא תכלית הכל ובויק"ר הגירסא רנה של תורה והיינו נמי עיקר הלמוד ע"ש. ומביא לראיה ע"ז מדכתיב ותקם בעוד לילה דהוא משל על הת"ח העוסק בתורה ולא כתיב ותקם בלילה משמע ליה שקימתה מבעוד לילה לעסוק בלילה וביום בתורה:

דכתיב והגית. ולשון הגה משמע ליה עיון ודקדוק:

מנהרא לי בלילה. כלומר אע"פ שהעיקר הוא בלילות מ"מ כשהייתי מעיין בתורה ביום היה סיוע להאיר עיני בעיון הלילה. ולולא עיוני ביום לא היה עיוני בלילה כל כך הגון: