יפה קול על שיר השירים רבה ד:י:א

וכנגדן לבש הקב"ה י' לבושין כו'. הנה עשר פעמים כלה המנויים פה בא לרמז לעשרה ענינים אשר ישראל נדמו לה נגד הקב"ה. הא' היחוד והדבקות אשר בני ישראל דבקו בה' כיחוד אשה לבעלה וע"ד דאיתא בקרא וארשתיך לי. ועוד רבים אשר ישראל נמשלו לאשה והקב"ה לאיש ועז"א אתי מלבנון כה שתדבק בו לבד ולא לזולתו. והב' הוא האהבה והחבה אשר בין איש לאשתו ועז"א לבבתיני אחותי כלה כי הקב"ה יאהבנו כאשר יאהב החתן את הכלה. והג' הוא היופי וההדר כי כל כלה יפה ונאוה היא בקישוטיה ועז"א מה יפו דודיך אחותי כלה. והד' מתק הלשון לדרוש תורת ה' ברבים שיהיו ערבים לאזני השומעים ועז"א נופת תטופנה שפתותיך כלה. והה' ענין הצניעות אשר בה ישראל יתפאר נגד כל העמים הקדמונים. ועז"א גן נעול אחותי כלה דנאמר על הצניעות. הו' היופי במעשים הטובים ונקיות ממעשים הרעים אשר בזה תשתבח הכלה ועז"א באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי וגו' שכל זה כנוי לקבול הנחת במעשיה הטובים וכמו שדרשוהו לקמן על מעשה הקרבנות. הז' כי בני ישראל מושפעים מאת ה' ולא ע"י אמצעי כי חלק ה' עמו. וככלה המקבלת שפע מן החתן בעצמו. ועז"א קול חתן וקול כלה. הח' הדעת והטוב טעם אשר בו תעדה הכלה כליה. וכמו דמשוה לקמן בפסוק נפת תטופנה מה כלה מקשטת בכ"ד תכשיטין כך ת"ח כו' ועז"א וככלה תעדה כליה. הט' כי כמו שהאשה היא עזר לבעלה להוליד בנים כן בני ישראל כשעושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה ועז"א ותקשרים ככלה שנאמר על רבוי הבנים שיקבצו ויבואו לה. היו"ד ענין השמחה כי כל חתן ישיש וישמח באשתו אשר יכנס. וגם הקב"ה כ"י ישמח ויעלוז אם ייטיב לישראל ועז"א ומשוש חתן על כלה. והנה אם יעשה האיש מצות ה' כתיקונה ירבה שכרו מאד. אבל כאשר גלו ישראל מארצם אף כי יקיימו את המצות מ"מ לא יוכלו לשמרן בכל פרטיהן ודקדוקיהן ויעשו אותן בצמצום ולכן ילבש ה' בעשרה לבושים לקחת נקם לעתיד מהעמים שבטלו מישראל לעשות את עשרת הדברות שהיו מצמצמין עליהן לעשות ככלה המשתדלת לעשות רצון בעלה כפי יכלתה אם רב אם מעט:

מה שמן זה חלק כו'. פי' כי השמן בעצמו הוא חלק ופשוט בלי כל טעם וריח. והריח בשמן יבוא רק מן הפיטום אשר. יפטמו אותו בבשמים ואז ינעם השמן יותר מן הבשמים כן הוא הפסוק הזה בלי תורה שבע"פ הוא חלק ופשוט. ורק אם תפטם את תורה שבכתב עם תורה שבע"פ אז ימצאו בתורה כמה טעמים טובים: