יפה קול על שיר השירים רבה ד:א:ג

כך היתה סנהדרי גדולה כו'. פי' כמו שהכלה ניכרת ע"י עיניה כך ישראל ניכרין ע"י הסנהדרין אם הם יפים ישרים והגונים זה הוא לעד כי כל העם הולכים בדרך ישרה:

נראין מצומדין כו'. וזה הנס היה בב"ה עומדים צפופין ומשתחוים רווחים:

הר שגלשתן מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאו"ה גרסינן. ופי' שגלשתן הוא ענין מריטה וחטיפה וכדמפרש בסמוך ומה גלשה הגלשתי מתוכה. וגל הוא ענין חורבן ושממה וכמו גלים נצים על מיתת מצרים ועד הוא אות וסימן לאו"ה וכמ"ש הכתוב שמעי עמים ירגזון. ומפרש את הכתוב שערך כעדר העזים זה ישראל שעברו בים כעדר הקצובות. שגלשו שלקחו מן הים ונמרטו משטף המים וזה מהר ונקרא הים הר משום שהים גבוה מן הארץ כמ"ש הטבעיים וזה היה לגל למצרים כי מצאו שם קבריהם ועד לעמים כי חיל אחז יושבי פלשת:

טורא דאתנהרתון כו'. פי' הר שיצאתם ונמשכתם ממנו מלשון ונהרו אליו כל הגוים. ומן הוראה זו דרש שגלשו על יציאתם מן הים:

הדא בוצינא כד הוא צפי טבאות הוא עביד גלשין כצ"ל. ופי' אם האבוקה דולקת יפה כי צפי הוא כמו צפה הצפית היא עושה תלתלים שהלהב עולה וצומח כתלתלים. ודורש שגלשו מלשון תלתלים וכמו שתרגם המתרגם ועבדו גלשושיתא בטורא דגלעד. וכן במשל הראשון הדא אתתא כד שערה סגין כו' אם יגדל שערת ראש האשה אז תעשה משערותיה תלתלים תלתלים. ומ"מ מודה ר"ל בעיקר הוראת שגלשו שנמשכו ויצאו מן הים. וז"ש ומה גלשה הגלשתן מתוכה כו' ורק לכוונה שניה דריש שגלשו מלשון תלתלים כי בים נעשו תלתלים לתהלה ולרוממות:

מילין קציבין כו'. ונאמר שניך על לקיחת הביזה כמו שאוכלים בשנים (ואולי דריש שניך מלשון משנה וכפל וכמו שתרגם המתרגם אם שנותי ברק חרבי על חד תרין. וז"ש שניך המה מילין קצובים שני דברים כפולים וזה ביזת מצרים וביזת הים):

לפני השירה של דבורה כו'. בא במאמר זה לפרש שעלו מן הרחצה כי השירה בים רחצה אותם מעון וחסר פה המאמר באגדת שמואל פכ"ט ויסע משה את ישראל שהסיען מן החטא ע"י השירה שמחלה להם. והטעם למה שירה מכפרת עון דכיון שאמר שירה על הנס בידוע שהוא נקי מעון וראוי הוא לנס ועי' בשוח"ט מזמור ק"ג:

מותאמים. פי' ממוצעים ומוכיח מדכתיב ויסע מלאך האלהים וגו' וילך מאחריהם. וה' בעמוד אש הלא הלך לפניהם וא"כ היו ישראל ממוצעים: