יפה קול על שיר השירים רבה ג:ו:ג

אין אנו יודעין מי היה ברשותו של מי כו'. בב"ר גרסינן א"ר ברכיה אין אנו יודעין מי נצח אם המלאך אם יעקב. מן מה דכתיב ויאבק איש עמו מי נתמלא אבק האיש שעמו ובתר הכי קאמר אין אנו יודעים מי היה ברשותו וכו'. וקרוב לומר כי גם פה צריך לגרוס כן. ופי' שאע"פ שלמדנו מויאבק איש עמו שיעקב נצח את המלאך בכחו עדיין לא למדנו מי היה ברשות מי. שאפשר מפני כבוד המלאך נכנע יעקב אליו ומביא ראיה דיעקב גדול ממנו שהמלאך ברשותו מדקאמר שלחני וכדקאמר בב"ר מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח. וע"ע בחולין פרק גיד הנשה:

ובאיזו צד נדמה לו. פי' באיזו עלילה נדמה לו שבא האיש להאבק עמו. וקאמר שנדמה לו לשרו של עשו הבא לנקום נקמת עשו על שעקב אותו בברכת אביו.

משל למלך כו'. במשל הזה בא לתרץ למה שלח ה' את השר להאבק עם יעקב. הלא המלאך לא יעשה דבר בלי צווי מאת ה'. ואמר כי ה' שלחו לחזק את לב יעקב ובניו אחריו כי לא ייראו עוד מפני מתקוממיהם. אחרי כי ישראל עשה חיל גם עם הארי המלך ומכ"ש עם בני אדם:

ארי אימירון. הוא ארי בן תרבות ולזה נמשל המלאך. וכלב אגריון הוא כלב ההרי אשר אליו המשיל את מתקוממי ישראל. כמו עמלק והמן אשר באו להזדווג עם ישראל ולכלותם מעל פני האדמה:

לרועה נדמה לו. ונאבק עמו כי העליל עליו שלקח גם משלו. ורבנן אמרי כי בראשונה כאשר פגשהו נוסדו יחד אשר איש את רעהו יעזורו. וכאשר העביר המלאך צאן של יעקב בעוד רגע. ובא להעביר גם את צאן האיש ראהכי צאנו לא תכלה וחשבהו למכשף לכן התקוטטו יחד:

הוו עסקי בפרגמטיא. הספור הזה הובא הנה ללמד לנו כי לא דבר רק מספורי התורה. וכל מעשה וספור בתורה מלמד לנו אורחות חיים ותוכחת מוסר:

נטל סדקדן. נטל סודר ונתן בצוארו לצערו ולגעור בו כי הוא מכשף וכישופו לא יועיל לו בלילה:

לינא מודיע. האם אינני מודיע לזה עם מי הוא נושא ונותן שידע שאני מלאך:

תוססת אש להבהילו. ודריש ויאבק מלשון אבוקה. וכל זה הוא רק דרך רמז כי עול ישראל בימי דוד על אדום היה רק כרגע. וזה העברת צאן יעקב בסיוע של שר של עשו. אבל עול אדום על ישראל יארך כל הלילה ולא ישבר. ויחדשו בכל עת את גזרותם. והשר של עשו הבהיל את יעקב כי באש ישפוט אדום את ישראל. ויעקב אמר לו כי אנכי לא אפחד מהאש לוהט ואשאר באמונתי. ונהפוך הוא כי יבוא יום אשר בית יעקב יהיה אש:

הוא בא עליך וחמשה קמיעים בידו. כי לא בכח יגבר איש על מלאך. ואיך נאבק יעקב ויוכל לו. לכן מפרש כי בטענות בא על יעקב שמנה זכות עשו כגון כבוד אב ואם וישיבת א"י כדאיתא בב"ר פע"ו סי' ב'. ויעקב מנה את זכותיו וראו שגברו זכות יעקב מאד על זכות עשו. ואע"ג דגם עשו היה שוה לו בזכות אבות כי אחים היו. אך כיון שלא הלך בדרכי אבותיו לא נתקיימה בו זכות אבותיו כדאיתא בב"ר פע"ז:

כי לא יכול לו לארכיליסטיס כו'. ולפ"ז מפרש כי לא יכול כמו לא תוכל לאכול בשעריך דפירושו שאי אתה רשאי כן בראותו את השכינה הבין כי איננו רשאי להזיקו. והא דנגע בכף יריכו גם זה מאת ה' היתה לרמז לו כי יגע בזרעו אחריו אבל לא יכלם וכדאיתא לעיל ולקמן אח"ז:

שייעא. פי' שהחליק והשווה. כי הקולית הוא מקום בולט והוא דחקה מבפנים ועשהו חלק ושוה עם בשר הגוף. ומפרש ותקע מן ותקעתיו יתד. והשני מפרש סידקה ובקעה כדג: