יפה קול על שיר השירים רבה ג:ד:ב

מ"ד לתענית כו'. זה קאי על עד שהבאתי אל בית אמי ואל חדר הורתי ודריש דבא לביהכ"נ להתפלל כי תתקיים נבואת ירמיה הטובה. והסובר לסעודה הלך דרש בית אמי בית אומתי וכמו שדרש לעיל בני אמי נחרו בי בני אומתי ופי' אל בית אומת הכשדים אשר היא עתה אומתי:

באותה שעה כו'. בא לפרש את הכתוב אחזתיו ולא ארפנו כי התקבצו אליו בני ישראל לאחזו למה לא נתקיימה נבואת ירמיה הטובה כנראה שלא דבר אמת רק ברעות ולא בטובה. ודניאל נחם אותם כי גם בנבואת ישעיה שגם הוא נבא במפלת בבל ע"י כורש ודריוש לכן יש להם לצפות לישועה אבל המה לא הרפוהו עד שהביאוהו להתפלל בתענית או לבוא לסעודה וכדעיל:

ולא מחיה כצ"ל ופי' שאיננה נוגפת ואינה אכזריה כשעולה מן הים כמו שהיא ביבשה ז"ש מדבר ים שאם יזכו יהיו כחיות הים ואם לאו כחיות המדבר:

ומכסיף את הבריות. ודריש כסופות מלשון הכספה:

עלי עילם צורי מדי כו'. עילם היא קרית מלך פרס והכתוב אומר שעד שלא ניצלו מכשדים כבר הוכנה להם צרת ממשלת פרס ומדי. וז"ש כל אנחתה השבתי כל אנחתה של בבל אע"ג שהיא שבתה מ"מ אפחד מצרת מדי הבאה אחריה:

קול חירופין וגידופין כו'. שע"י שמלאו בימיו שבעים שנה שאמר ה' לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקיד אתכם חשב שלא יגאלו עוד ולכן חלל כלי בית ה' כדאיתא בפ"ק דמגילה. וחירף וגידף כלפי מטה וע"כ נתגאה ליפות לחמו משל לחם העומר:

שטעה בחשבונו יום אחד. פי' שנה אחת כדאיתא בפ"ק דמגילה וקרא לשנה יום מענין ימים תהיה גאולתו:

פיילי צחניתא כו'. כצ"ל ופירושו כוס מלא סרחון. והוא תואר לחירופין וגידופין שהיה בלשאצר מוציא מפיו. וכולם דרשו הנוטריקון של פלצות:

הנשף שהיתה נפשי חשוקה בה לגאלה. כי חשבו אשר אז נשלמו השבעים שנה. שם לי לחרדה בראותו שמחת בלשאצר בשולחן ומנורה אשר ערך למשתהו. אבל מאת ה' יצא דבר קומו שרים דהיינו כורש ודריוש וקבלו המלכות מידו:

היה דריוש אמר לכורש כו'. דריוש היה נשיא עם מדי וכורש נשיא עם פרס ובאו יחד למלחמה על בלשאצר. כדאיתא ביוסיפון [אך המדרש חולק ע"ז כי אמר שהיו שוערין של בלשאצר] וכורש היה תתנו של דריוש ולכן היו נותנים זה לזה המלוכה ולא הקפידו זע"ז:

כיון ששמע אותו רשע כו'. פי' מששמע הטעות של ב"ד וחשב שכבר הגיע הזמן ולא יגאלו עוד לכן נתגאה (אך בשוח"ט בפסוק כי לא ממוצא משמע כדברי המ"כ):

ברם הכא רדי ושבי על עפר. פי' דבישראל רק זקני בת ציון יאבדו. אבל בבבל כתיב בתולת בת בבל כי כ העם יכלו ויאבדו:

פגי פליאי קקום כאמי. בל"י הוא ברחי וקנה עושה רעה. וזה לשחוק כי בבל לא תחשוב לבתולה נחמדה אבל היא כזקנה אשר באה עתה לגוע ברעה אשר עשתה:

קוזמוקרוטין. מושל בכל העולם. והא דלא חשיב אותם בפ"ק דמגילה בין המלכים שמלכו בכיפה משום דלא כתיב מלכותם מפורש בכתוב וכמ"ש התוספות על אלכסנדר מוקדון:

זיין בולע זיין. פי' ברזל הכותת ושובר את שאר הברזל. ודרש נכתה מלשון כתת:

קמחא טתינא כו'. כי המה הרגו רבים מישראל וחרבו את הבית. ולכן רם לבבם והכתוב אומר להם כי על הגבורים אשר הרגת לא תתגאה כי אריא קטילא קטלית. ועל ששרפת ביהמ"ק. אל ירום לבך כי דרא יקידא ירודת חצר הנשרף שרפת: