יפה קול על שיר השירים רבה ג:י:ג

דבר אחר אפריון זה בית המקדש. ונקרא אפריון משום שבביהמ"ק היו צורות כל הפירות ממיני צבעים שונים וכ"נ במ"ר לכן נקרא אפריון. והנה תוכן הדרשה זו כי ביהמ"ק היו נגד ג' העולמות. היינו נגד העולם השפל ונגד עולם השמיימי. ונגד עולם העליון. ונגד עולם השפל אמר אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון אשר בו הצמחים והפירות. ולזה נקרא אפיריון וגו' מעצי הלבנון אשר המה הפירות והצמחים. וכנגד עולם השמים אמר עמודיו עשה כסף כי עמודיו הוא נגד עמודי שמים וכמ"ש לקמן ועשה כסף כי מראה הרקיע הוא כמראה הכסף ועל הכוכבים המאירים בשמים כזהב אמר רפידתו זהב. ועל עולם העליון אמר מרכבו ארגמן. וזה שדריש לקמן כד"א ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן אשר זה היה מקום מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים אשר הוא כנגד עולם העליון:

גורדינון. שם מטבע. ומקשה מזה כיון דלהחסיר דינר גורדינון צריך פ' פעמים להתיך באש. ואיך מאלף ככר שהתיך אלף פעמים באש לא נשאר רק ככר אחד הלא חסר הרבה בכל פעם. ומשני כי בפעמים הראשונים שהתיך בעת שהיה סיג רב בזהב באמת בכל התכה חסר הרבה. ורק באחרונה כאשר כבר הזהב מזוקק מסיג אז צריכים פ' פעמים להתיך עד שיחסר משקל קטן. ובאלף פעמים שהתיך נשאר רק ככר אחד באמת כן היה כי עיקר הגרעון והחסרון היה בפעמים הראשונות:

והלא זהב היה. כדכתיב בד"ה ויצפהו זהב וכן במלכים ואת כל הבית צפה זהב:

דומה לגפרית. ודורש מאופז מלשון מפזז כמו שהגפרית ממהרת לפזז באור וכמראה הגפרית הנאחזת באש היה מראה זהב הזה:

ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו כו'. כוונת המאמר הוא כי מבית המקדש יצא שפע ברכה על כל פרי השדה. ובשעה שאילנות שבשדה עושים פירות ידעו כי הברכה שולטת בביהמ"ק ומשם תצא הברכה ולכן הקדישו רבים מברכת השדה לבדק הבית. ומשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל חדלה הברכה יבשו כל אותם האילנות המבורכים וסניה הברכה מפרי השדה:

ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן וגו'. וס"ד ויעל עליו כרובים ודריש מרכבו ארגמן שעל הארגמן איכא מרכב וזה הכרובים שעליו. או דדריש מרכבו מלשון כרובים כי אותיות דדין כמו אותיות דדין: