יפה קול על שיר השירים רבה ב:ז:א

השביען בשמים ובארץ כו'. פי' כי אם יעברו את הברית אז העידותי בכם שמים וארץ כי ינקמו מכם. וחית השדה אשלח בכם ליסרכם ותהיה שבועה זו כמו שבועת האלה גבי סוטה. ואם תשמרו את הברית אז השמים והארץ יביאו לכם ברכה כדכתיב בהושע אענה את השמים והם יענו את הארץ. וגם חית הארץ ישלמו לך:

שעשו צביוני רצוני וחפצי:

נפתלי אילה שלוחה. וכן בשאר השבטים כדאיתא לקמן בפ' כלך יפה רעיתי:

בצבא שיש בה אות. ולפי גירסא זו קאי על ישראל אשר בהם בא האות וזה לא נכון. אבל גירסת הילקוט היא באות שיש בצבאו. ושפיר קאי בצבאות על המילה:

ומשיאין נפשותן. מעתיקין נפשותן וכמו בפ' אלו נאמרין קלפו הסיד והשיאוה:

המתינו לי. פי' אע"פ שיתארכו ימי הגלות לא תדחקו את הקץ והמתינו לי ואני עושה אתכם כו':

שתי שבועות כו'. ובשלהי כתובות אמר ריב"ח ג' שבועות. א' שלא יעלו ישראל בחומה. ב' שלא ימרדו באו"ה. וג' השביע הקב"ה את או"ה שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי. ופה מנה רק שתים. כי שתי השבועות הראשונות שם הנוגעות לישראל אל או"ה מונה פה באחת:

שלא ימרדו על המלכיות. וז"ש אם תעירו ואם תעוררו את האהבה זו התשועה הבאה מאת ה' עד שתחפץ השכינה להביאה. וכן מ"ש שאם מקשים עול הם גורמין לבוא שלא בעונתו יתפרש אתם או"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים דנקראים בנות ירושלים וכמו דדריש בפסוק שחורה אני עתידה ירושלים כו' ע"ש בפירושנו אם תעירו ואם תעוררו את השעבוד למהר את הקץ עד שתחפץ בטרם שיבוא המועד:

עד שגובה דיקי שלה. פי' החוב וכן יתפרש במ"ר פכ"ב דיקו שלכם. ופי' כי ע"י קושי השעבוד ימהר הקב"ה בזה לגבות חובו מישראל ולכן ימהר ג"כ לפדותם:

ד' שבועות כאן. הנה ארבע פעמים נמצא כזה בשיר השירים (ב' ו'. ג' ה'. ה' ח'. ח' ד') אבל השבעתי אתכם אם תמצאו את דודי בק' ה' ח' איננו מן המנין ואיננו נוגע לד' דברים אלו. אבל שבועה הרביעית הוא מרבוי אם תעירו ואם תעוררו:

שלא יעלו חומה. פי' לא לבד שלא ימרדו בחוקות המלכות להמלט ממסים וארנוניות אבל גם להתקבץ ולנוס מהארץ אשר המה יושבים בקרבה. השביע להם הקב"ה שלא יעשו כזאת:

בימי עמרם אין רמז לזה במקרא אבל מסורה היתה בידיהם:

מפני מה שלא האמינו בה'. שהוא יוציאם ביד חזקה. וחפצו לעלות בחזקה. ולא בטחו בישועתו כי הקב"ה יושיעם בחסדו אבל בטחו בזרועם וחרבם כי תושיעום:

אהבה שאהב יצחק את עשו. משום דמפרש השבעתי אתכם שלא ימרדו במלכות עשו המושל עלינו בשביל הברכה שברכו יצחק והיה כאשר תריד וגו' וזו הברכה באה לו בשביל האהבה שאהבהו. לא תמרדו באהבה זו עד זמן שתחפץ האהבה לתת כח אל הברכה. ור' ברכיה מפרש עד שתחפץ על מדת הדין כי על האהבה לא שייך חפץ ורצון וזה שמסיים בדבריו לכך נאמר עד שתחפץ: