יפה קול על שיר השירים רבה ב:טז:א

דודי לי ואני לו כו'. כי לי ולו בא ליחד דוקא לזה ולא לזולתו. וז"ש הוא לי לאלהים ואלהים מבלעדו לא אדע ואני לו לעם ואומה ולא יחליפני באומה אחרת. וכן אמר הוא לי לאב ואין לי אב זולתו כי אברהם לא ידענו. וכן יצחק ויעקב אבותינו לא נכיר רק ה' לנו לאב ואני מיוחד לו לבן וכדכתיב בנים אתם לה'. ומה שמוסיף עוד ברועה ושומר. משום ששומרי תורה יתחלקו לג' חלקים. יש שעושים המצות רק בשביל שהם מלומדים לעשות. והמה נשתוו לכרם אשר בו רק הצמחים הצומחים בהרגלם כאשר שם להם הטבע וגם להם ה' שומרם. ויש שעושים המצות מאהבת השכר ויראת העונש. והמה נדמו אל הצאן המרגישים להתרחק מהנזק ולרעות ולשבוע וגם להם ה' הוא לרועה. ויש השומרים את התורה בדעת ובהשכל. ומבינים תכלית האמיתי במצות ה'. המה נקראו בנים למקום והוא להם לאב:

הוא לי במקניאין כו'. עתה דורש דודי לי בעזרי ואני לו להתקוקט במכעיסיו. ומביא לראיה ממצרים:

הוא אמר לי אל יחסר המזג. ולפ"ז נמשך דודי לי ואני לו אל הרועה בשושנים. כי הוא לי לרועה ולמכלכל תמיד. ולכן לא יחסר לי טובי לעד. וכן ואני לו כי חפצי בו שיהיה לי לרועה ולמכלכל תמיד:

הוא זמרני כו'. מפרש דודי לי כי שר לפני שירת דודים ותהלה. ואני שרתי לפניו שירת דודים ותהלה ועל שירת דודים וזמר אמר. כי קראני אחותי רעיתי יונתי תמתי וכו'. ועל התהלה וקלוס. הוא אמר לי הנך יפה וכו' אשריך ישראל. מי כמוך באלים. אשר כל אלה תהלות וקלוסים הם:

אלא מנוני ומידי. ממני פירושו שיהא הקרבן משלי ולא משל אחרים. ומידי שלא יעשה ע"י אחר דנכרי פוסל. וכ"ה בתרומה ומקדש:

מהו בחזקה בחירופין וגידופין. אית דגרסי המד"א חזקו עלי דבריכם: