יפה קול על שיר השירים רבה א:ט:ד

כשם שששתי כו'. והא דאמרי' במגילה פ"ק שאין הקב"ה חדי במפלתן של רשעים. היינו דלא חדי כמתנקם מאויבו השמח ברעתו. אבל הוא שמח ברעתו שמסולקת מהארץ:

מה הסוס זכר הזה הורג כו'. פי' למה לי הסוס הזה שהורג את בעליו ע"י שמדלג ומקפץ:

הה"ד לסוסתי ברכבי פרעה. כלומר שנדמיתי בעיני פרעה כרוכב על סוסה כמותו. וזה שאמר דמיתיך רעיתי פי' כי למענך רעיתי דמיתי ונשתוויתי כסוסה של פרעה:

סוסין סגיין גרסינן. ופי' סוסים רבים:

הביא נפט. לשרפן באש ומביא שגם הקב"ה כן מדכתיב וגחלי אש:

שנאמר וה' נתן קולות וברד ל"ג. אלא ברד וגחלי אש:

נטל סגניות. בש"ט גרסי' מנגינות והכל הוראה אחת חכמה ותחבולה:

לבלב בקולו. כלומר הרים קולו:

יש לך רוח יש לך כרוב וכו'. כמו שיש להקב"ה דכתיב וירכב על כרוב ויעוף וידא על כנפי רוח:

מבין גלגלי המרכבה שמטן. דבה נמצא רוח כדכתיב וארא והנה רוח סערה וכן אשכחן בה כרוב דכתיב פני האחד פני הכרוב וכן כתיב וד' כנפים לאחת להם. והנה כל המאמר הזה ע"כ דרך משל ומליצה וביאורו כי פרעה אשר כחש בה' האמין רק בכח וגבורה. ובחר בסוסים ובכלי זיין שונים והאמין כי בהם יעשה חיל. וכאשר גבורתו לא עמדה לו. וראה כי ימין ה' לבד נאדרי בכח אז הבין בהשתלשלות הנמצאים כי הכל בא מלמעלה ומבין גלגלי המרכבה תצא הסבה הראשונה הפועלת על הארץ:

טוען את רכובו. פי' כי הוא מעונו של עולם ואין העולם מעונו וכדאיתא בב"ר פס"ח. ופירושו שכל הנמצאים נתלים בו. ומ"ש ורוכב על דבר שאין בו ממש בא להוציא מדעת הקדום באנשי הצאבה שהביא המורה ח"א פ"ע שהוא רוח הגלגל וכח בו לכן אמר שאין מציאותו נתלה אלא בעצמותו והוא השליט באפס המוחלט להוציא הכל מהאין ואין מציאותו נתלה בדבר נברא ח"ו: