יפה קול על שיר השירים רבה א:ו:ד

אלו הן דתן ואבירם. לפי שיטתו יתפרש הכתוב אל תראוני שאני שחרחורת מלשון הרע שזה גרם לי שעבוד מצרים. כי החטא הזה לא דבק בכלל האומה בלתי בקצת מהם וזה בני אמי נחרו בי והמה דתן ואבירם שהמה בלשונם הרע סבבו את בריחת משה וגרמו רעה לכל האומה. אבל באומה בכללה לא היה בה חטא הזה. וכן הוא הכוונה בשאר המימרות רק להראות כי החטא אשר גרם להם לא היה בכלל האומה רק באנשים מעט:

מלאו הדיין זה ה' השופט כל הארץ:

א"ר לוי יום שנתחתן כו'. לפי שאמר לקמן יום שהעמיד ירבעם בן נבט ב' עגלי זהב נבנו ב' צריפין ברומי כו' ודריש לפ"ז שמוני נוטרה את הכרמים שבסבתו הלכתי בגולה ועזבתי את ארצי. לכן מביא כל המעשה מעם רומי אשר היא הדיחנו מארצנו בחורבן בית השני:

בנין להון ואינון נפלין. אין לזה מבוא בהיקש השכלי כי למה יתחזק הבנין במי פרת. ואולי בא לרמז למו כי פרת הוא המקיף את א"י והבנין הזה לא ישאר אמיץ וחזק רק בעת שיכניעו להם את ארץ ישראל:

עביד גרמיה שפיי דחמר. עשה עצמו מריק יין וטוען בנאדות ממקום למקום:

ומלך אין באדום נצב מלך. פי' כי המלך אשר נצב באדום קם ביום אשר נסתלק אליהו ולפניו לא היה שם מלך והיה נכנע תחת יהודה עד ימי יהורם אז פשע. ויען כי הקמת המלך היה ביום אשר נסתלק אליהו וזה היה פתח למרידתם לכן נמנה המרד מן הסתלקות אליהו ובלי ספק באה להם כל זה בקבלה:

שהיה מפטם לפשחור בן מלכיה כו'. מן המדרש נראה כי פשחור וחבריו היו מנביאי השקר אבל מן הכתובים לא מוכח רק כי מאנו לשמוע בנבואת ירמיה אשר רפה את ידי אנשי המלחמה. וישטמוהו בשביל זה וימררוהו:

על שכרמי שלי לא נטרתי. קיצור לשון יש כאן וה"ג בירושלמי מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים על שכרמי שלי לא נטרתי מי גרם לי להיות משמרת ב' ימים בסוריא כו' ויתפרש בני אמי המה הרשעים אשר בבני אומתי שגרמו חורבן ביהמ"ק המה גרמו לי שמירת ב' חלות או ב' ימים טובים: