יפה קול על שיר השירים רבה א:ה:א

שחורה אני במעשי כו'. בש"ר פ' מ"ט גרסינן אם שחורה למה נאוה וכי יש שחורה נאוה אלא אמרה כנ"י שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבותי. ופי' הדברים כי לא נמצא שחרות אשר תהיה נאוה בזמן אחד ובענין אחד. ולכן מפרש כי השחרות הוא מצדי והיופי הוא מצד אבותי. שחורה אני בפני עצמי כי בענותנותה ממעטת את עצמה וכמ"ש בפ' כסוי הדם על הפסוק כי אתם המעט מכל העמים ומטעם זה אנכי נאוה וחשוב בעיני הקב"ה:

ד"א שחורה אני במצרים כו'. ולפ"ז בא להגיד כי במקום אשר עותו וחטאו שמה תקנו את המעות. וכן הוא באידך:

בדמייך חיי. נראה דדריש מדכתיב שתי פעמים בדמייך חיי דחד קאי לדם פסח וחד קאי לדם מילה שעל ידן נגאלו. אבל בפר"א איתא מה ראה הקב"ה לומר שני פעמים בדמיך חיי אמר הקב"ה בזכות דם פסח ודם מילה נגאלו ממצרים ובזכותם אתם עתידים להגאל בסוף מלכות רביעית משמע דדריש כפל הלשון חד למצרים וחד לעתיד. ואולי דריש דם פסח ודם מילה מדכתיב בדמייך בלשון רבים:

ונאוה אני במדבר בהקמת המשכן. הנה באמת הקמת המשכן היתה לפני המראותם במדבר. ואיך יהיה זה לתקון על זה. ונראה דכן צ"ל ונאוה אני במדבר דכתיב מי זאת עולה מן המדבר שחורה אני במשכן שנאמר בטמאם את משכני ונאוה אני בהקמת המשכן. ופירוש הדברים כי כנגד כמה ימרוהו במדבר שכולל חטאים רבים שהיו במדבר. הביא מי זאת עולה מן המדבר כדאמר לקמן עלויה מן המדבר. תורה מן המדבר משכן מן המדבר סנהדרין מן המדבר כהונה מן המדבר כו' וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל זכו בשביל לכתם אחרי במדבר בארץ לא זרועה. וכנגד טומאת המשכן הביא הקמת המשכן וע' בש"ר פמ"ט שאמרו שחורה אני במשכן שנאמר בטמאם את משכני:

שחורה אני במרגלים כו'. ולפ"ז השחרות והיופי הוא גם בזמן אחד. ופירושו כי השחרות איננה מתפשטת בישראל בכל מקום ובכל צד אבל עוד יש מקום וצד אשר היופי שם:

אם בשחורים שלי כך כו'. זה צ"ל אחר מה דמייתי מאחאב ויהורם כי עליהם קאי:

בנביאים שלי עאכו"כ. זה דריש מן בנות ירושלים דנביאים נמשלו לנשים כדלקמן גבי היפה בנשים: