יפה קול על שיר השירים רבה א:א:ד

ראה אנשי עירו כו'. ואע"ג דאין שיעור לעולת ראיה וסגי בכל דהו ולמה לא קנה גם הוא ב' תורים או ב' בני יונה בעד החמשה סלעים אשר היו בידו לשלם להפועלים. אבל כיון שראה שבני עירו מביאים עולות ושלמים בקר וצאן. דברים חשובים. והוא יביא עולת עוף יחשדנו הרואים בצרות עין. והוא חפץ להעלות דבר חשוב. לכן סתת והחליק את האבן להעלותה לירושלים וזה דבר חשוב ונכבד:

וסידקה. פי' כי בקע ותיקן אותה. וי"ג וסירקה וזה מלשון צבע וסרק וכמו כרכמה:

הרי עלי להעלותה כו'. זה אין קושיא איך נדר בדבר אשר אין בידו ושמא לא ימצא פועלים להעלותה כי הוא נדר בשביל שהיה בטוח במנהג העולם כי ימצא פועלים ובטח בה' כי יהיה לו לישועה להקים הנדר אשר נדר בדבר מצוה ליפות את ירושלים באבנים מסותתות או לבנות בית הכנכת או ביהמ"ד חדש בעיר ה':

בא המעשה ללשכת הגזית. כי לא ידע אם מלאכים עשו את מעשיו או פן קפצה לו הדרך כי הוא היה מלומד בנסים כדאיתא בתענית. ויושבי הלשכה פתרו לו שהיו מלאכים כיון שלא באו על שכרם או כי הוא לא חפץ להלין שכר השכירים בידו לכן נתן לחכמים יושבי הלשכה לשמור את הכסף בידיהם עד כי יבואו הפועלים לבקש את שכרם: