יפה קול על שיר השירים רבה א:א:א

זש"ה ע"י שלמה כו'. מה שדקדק לומר ע"י שלמה כי פשטיה דקרא הוא ללמד לאדם כי יהיה מהיר במלאכתו וכמו שלמדה לנו תורה דרך החיים בכמה מקומות. ופה בא המדרש לדרשו על יוסף ומשה לכן אמר מראש כי הכתוב נאמר ע"י שלמה אשר כל דבריו היו במשל ומליצה ומוכרחים אנחנו למצוא בו רמז זולת הפשט. וגם נוכל לומר יען דדריש לקמן את הכתוב על שלמה. ויפלא בעינינו איך יהלל שלמה את נפשו לכן הקדים לומר זש"ה ע"י שלמה כי הכתוב הנאמר ברוה"ק ידבר ע"י שלמה ולכן לא יפלא בעינינו לראות כי שלמה ידבר בשבחו:

חזית איש מהיר במלאכתו וגו'. נראה דדורש שיר השירים מלשון השראת השכינה ששרתה עליו רוה"ק ומייתי האי קרא לפני מלכים יתיצב לסמך כי שרתה עליו רוח ה' וברוח ה' דבר שלשה ספריו וכדמפרש לקמן. ואגב דורש מראש שאר הדרשות וכדרך המדרש:

דכתיב ביה וכו'. לעשות מלאכתו וכיון דהיה יום איד ושמחה וכדמפרש ואזיל הלא כל איש שבת ממלאכה ובכל זאת בא יוסף לעשות מלאכתו מזה מוכח כי היה מהיר במלאכתו:

ר"י ור"ג. עיין בב"ר פ' פ"ז:

יום נבול וזבול היה. [כבר אמרו רז"ל בירושלמי ר"ה פ"א על חדש כסליו כי נקרא ירח בול יען כי אז העולם נובל מהגשם והארץ תמס. וגם בפרוץ יאור הנילוס תמס ארץ מצרים והוא יביא זבל ואשפה לדשן את השדות לזריעה. ולכן נקרא יום שטף הנילוס נבול וזבול] ורש"י ז"ל כתב כי הוא ללשון גנאי לפי שאז זבחו זבח ליאור ועיין בפ"ק דע"ז:

טיאטרין. הוא שמחה וגיל צחוק ורקוד. וכל זה היה במצרים בפרוץ הנילוס בארץ וכולם הלכו לשמוח אלי גיל. ויוסף אף כי הותר לו לשמוח אז בשמחתם. כי לא היתה שמחת חג לאלילים של המצרים בכ"ז בחר יותר לעשות מלאכתו ולחשוב חשבונות בית אדוניו כי הוא היה מהיר במלאכתו:

כל שהוא משמש כו'. פי' אע"פ שע"פ דין היה לו לעבוד עד היובל. וכמו ביוסף דגופו היה נמכר ע"פ דין לעבד בשביל שקרא לאחיו בני השפחות וכדאיתא בב"ר. בכ"ז צדקתו ואמונתו בעבודת רבו תקדים לו זמן החירות ויצא לחירות אחרי ימים במספר:

שההשיך הקב"ה עיניו וסירסו. כי הסירוס מבלבל ומחשיך את הדעת כמו"ש בעל העקדה וזה הכוונה שהחשיך עינו פי' עין בחינתו. [ובאמת גם מראה פני הסריס נשתנה ויחשך. ועיין בבכורות מ"ד ע"ב רחב"א כל שמראיו חשוכין. ויש לפרש בזה דלא כרש"י ע"ש]: