יפה ענף על רות רבה, פתיחתא ה

כשועלים בחרבות וגו'. הוא בא לתרץ למה תלה הרעב בימי שפוט השופטים. ומשני שלקנתר את אלימלך בא אשר הוא היה שופט ומיד כשבא הרעב ברח והלך לו ולא השתתף בצערו של רבים. ואולי אם היה עמהם והצטרף את עצמו בתפלת ישראל ועשה צדקה וחסד. אז חדל הרעב מהארץ:

למה היה משה דומה כצ"ל. וטעם הדרשה כי בקרא כתיב לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר. ומדלא כתיב לא עליתם בפרצות לגדור גדר. משמע כי הקרא מיירי בשני דברים נפרדים. וזה אם בא פרץ בעם לא עליתם בעצמכם לסתמו ועוד דבר כי לא גדר גדר אשר נפל. אשר זה מצינו במשה כי הזכיר תמיד זכות שלשת אבות וגדר את העם משלש רוחות. והרוח הרביעי אשר היה פרץ פתוח נצב שם בנפשו לסתום הפרץ. שאמר ואם אין מחני נא מספרך. ולפי מ"ש בש"ר שזכר זכות ג' אבות. שאם יתחייבו שריפה תעמוד להם זכות אברהם שירד לכבשן האש. ואם יתחייבו הרג תעמוד להם זכות יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח. ואם חייבים גלות תעמוד להם זכות יעקב ונכון לומר שהכוונה באומר רוח רביעית על הסקילה שהיאעיקר דין של עבודת כוכבים. כי לא מצא באבות זכות כנגדם ולכן שם נפשו להצילם מזה במסרו נפשו במקומם [באמרו מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני] ולפ"ז ניחא שלא זכר שם סקילה: