יפה ענף על אסתר רבה ז:ג

אם יעלה לשמים שיאו לרומא. משום דק"ל כי השמים גבוהים הרבה מהענן והעב ואיך יאמר אח"ז וראשו לעב יגיע הלא פוחת הרבה מהגובה שאמר תחלה. ומשום שאפשר לפרש לעב על המלאכים כדמפרש בשוח"ט ובמכילתא על עביו עברו לה"ק שפירוש לשמים לא לשמים ממש אלא לשון רום וגובה כמו שמי קורה ומהשתא יתפרש עב עננא כפשוטו:

חמיין ליה ולא חכמין ליה. פי' רואין אותו ולא יכירוהו. ור"ל שאין לפרש כפשוטו שיגוע ויאמרו עליו איו. דא"כ יודעיו מבע"ל דרואיו משמע בעודם רואים אותו. ועוד דבתריה כתיב עין שזפתו ולא תוסיף. אלא הכא אפי' בחייו מיירי שבעודם רואים אותו יאמרו איו כי לא יכירוהו וזה מפני השתנותו לגריעותא:

ר' פנחס הוי משתעי כו'. משום דק"ל למה כתיב אחר הדברים האלה וכדכתיבנא לעיל לכן מתרץ דזה נמשך על ויתלו שניהם על עץ כי כן יקרה להמן וכמשל מהארי והשועל. אשר השועל בשירו אמר כי כאשר ישמחנו העורות מהחיות הטורפות הסוככות עלינו למעלה כן ישמחנו העור מהאריה אשר למטה כי גם הוא טורף טרף הוא. וכן הוא בנמשל כמו שנתלו בגתן ותרש אשר היו צוררי יהודה וישראל שהרי קצפו על שררת מרדכי כדלעיל וישראל שמחו על זה כן אמרו שנזכה לשמוח על מפלת המן צוררנו. ומי שפרע מן הראשונים נראה דהיינו שבעת שרי פרס ומדי שנהרגו לפי שיעצוהו על ביטול בנין ביהמ"ק כדכתיב לעיל: