יפה ענף על אסתר רבה ו:ג

א"ר יוחנן. ל"ג ר' יוחנן אלא אמורא אחר הוא. משום דר"י בר זוגיה דר"ח סובר בן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו כמו שנכתב בסמוך ואיך יתרץ דברי ר"י ואמר אף היא לא תברא כו' דהא ר"י גופיה חולק על הא דאמור בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו ועמ"ש בב"ר פס"ד:

אף היא לא תברא ר' לוי בשר"ל אמר בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו וכו' כצ"ל. ואח"ז גרסינן ר"ח ור"י תרויהון אמרין בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו ומה אני מקיים בו היה שהיה מתוקן להדריך כל העולם בתשובה. הן האדם היה מתוקן למיתה והכי איתא בב"ר. ועמ"ש שם בביאור כל דברי אגדה זו:

מתוקן לנס גרסינן ולא גרסינן מתוקן להכיר בוראו. ופי' שהצלתו לא היתה בשביל בחירת הרע במיעוטו כדי שישאר שארית לעולם. אלא שהיה הגון לכך מתחלת ברייתו שיעשה לו נס. וכן משה היה מתוקן לגאולה לא בשביל שהשעה צריכה לכך כי לא נמצא טוב ממנו אבל הוא לבדו היה מתוקן לכך. וכמ"ש בשמ"ר פ"ב אם אתה גואלם אין אחר גואלם. כי הוא לבדו הגון לכך. וכן יתפרש גם במרדכי:

ראה עולם חדש. כי הפעל היה מורה על הויה מחודשת ועיין מה שכתוב בזה הענין בבראשית רבה פ"ל:

וחמשה הן כו'. בתנחומא איתא נח דניאל ואיוב ראו ג' עולמות. נח ראה עולם בישובו וראהו בחורבנו וחזר וראה בישובו. דניאל ראה בית אחד וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבנין בית שני. איוב ראה בנין ביתו וחרבנו וחזר וראהו בישובו. ובמדרש אבכיר מוסיף עוד ע"ז לפיכך הכתוב מזווגן נח דניאל ואיוב. ומה שלא מנה התם משה יוסף ומרדכי משום שהעולם אשר ראו לפני צערם לא חשיב עולם בפני עצמו. משום שלא היו מוצלחים כל כך אז כמו שהיו באחריתם. אבל איוב הצלחתו הראשונה היתה קרובה להצלחתו אשר באחריתו. ומדרש דידן דלא חשיב דניאל י"ל דסובר כי דניאל הרגו המן וכמו דאמרינן לקמן התך זה דניאל. ועיקר המאמר ותכליתו הוא להוציא מדעת התועים האומרים כי יש פועל טוב ופועל רע. לכן מביא כי גם באדם אחד מצינו התהפכות מטוב לרע ומרע לטוב. הלא מזה נוכל להוכיח כי הפועל אחד הוא והשינוי בין רע לטוב הוא רק מצד המקבלים. ויד ה' הוא המשנה את העתים מרע לטוב:

מה מור כו'. זה הוא מדרך רז"ל לדרוש את השמות תמיד מעין ענין בעליו לטוב ולמוטב משום אשר שם שמות בארץ דדרשינן בפ"ק דברכות אל תקרא שמות אלא שמות: