יפה ענף על אסתר רבה ו:א

אשרי שומרי משפט וגו'. נראה דהמדרש בא לתרץ ג"כ למה מתחיל בלשון איש יהודי וכמ"ש בדבור שבסוף הפרשה שלפני זה. ומתרץ שהכתוב בא לספר בשבח מרדכי במה שגידל היתומה בביתו. ולכן זכה בזכות זה שהנס מהצלת היהודים יתגלגל על ידו. וכמו שמפרש בד"א. ואגב מפרש את הכתוב הזה על פי פשוטו. וכן הוא דרך המדרש בכמה מקומות:

איזה הוא שעושה צדקה בכל עת. בפרק נערה שנתפתתה מפרש זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים והמדרש לא חשיב זה לצדקה. כיון דהוא מפרנסם בשביל רחמי האב על הבן קעביד. וכדאמר התם עורבא בעי בני והדין גברא לא בעי בני:

אלו כותבי תפילין ומזוזות ומשאילן לאחרים וס"ד דזה מקרי עושה צדקה בכל עת משום דגם בעת שהכותב אוכל ושותה או ישן זוכים האחרים במצוה מה שעשה הוא. ולכן צדקתו עומדת לעד. ודחי כיון דבשעה שהוא אוכל ושותה איננו עושה מעשה בידים לא יקרא זה עושה צדקה בכל עת דמשמע שעושה מעשה בידים. וחפץ לפרש דקאי על המגדל יתום בתוך ביתו. וכיון שמכלכלהו תמיד בממונו מקרי שפיר עושה צדקה בכל עת. ודחי כיון דהוא ישן ערום בלילה הלא איננו עושה אז כלום בממונו. ומשני לא דברה תורה אלא מתוך פרוסה כו'. וכיון שזה מתקיים מן הפרוסה שאכל אפילו כשהוא ערום. והפרוסה כל זמן שהיא מתקיימת שמא דמרא עלה. והרי הוא עושה בה צדקה לכן נוכל לקרוא זה שפיר עושה צדקה בכל עת:

זה מרדכי. והנה לפי הפירוש הראשון אשרי שומרי משפט מדבר באדם אחד ועושה צדקה בכל עת הוא באדם אחר המגדל יתום. ועז"א דוד זכרני ה' ברצון עמך. כאשר תזכיר זכיות האנשים השומרים משפנו והעושים צדקה תזכור גם אותי. וללשון זה מדבר כל הכתוב באיש אחד וזה במרדכי שהיה משומרי משפט כי למד לישראל חקים ומשפטים כדלקמן בסימן שאח"ז. וג"כ היה עושה צדקה שגדל יתומה. ועז"א זכרני ה' ברצון עמך בשעה שתעשה תשועה לישראל ע"י מרדכי ואסתר וכדמפרש. ולפ"ז קאי הכל על אדם אחד:

בשעה שתעשה תשועה כו'. פי' לפי שבצדקת מרדכי דחתה כספו של המן כדלקמן על פסוק מהר קח את הלבוש ועל זה התפלל דוד כי יזכר גם כספו של דוד ששקל והכין לביהמ"ק כי אצל פעולה טובה יזכרו גם שאר פעולות הטובות. או שדוד התפלל שכספו ידחה כספו של המן ובזכותו ינצלו בני ישראל: