יפה ענף על אסתר רבה י:ט

מה עשה מיכאל כו'. משום דק"ל למה הלך המלך אל גנת הביתן בטרם עשה את שאלת אסתר ונקם נקמתו מהמן. ואמר הטעם כי הלך לראות שם מי הוא המקצץ את הנטיעות. וראה כי בני המן המה המקצצים וכדאיתא כן גם בתרגום וזה הוסיף חמה על חמתו. ובגמ' איתא דמה"ש קצצו ואמרו כי המן פקד עליהם לעשות כן:

מיכאל דחפו. ודרשו מדכתיב והמן נופל בבינוני דמשמע שנופל פעם אחר פעם משום שחפץ לקום והמלאך דחפו שנית. ולכן לא כתיב והמן נפל בפעל עבר:

צריך לומר חרבונא זכור לטוב. דכל שמזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה דזכר צדיק לברכה. ומהאי טעמא צריך לומר דכל שמזכיר הרשע ואינו מקללו עובר בעשה דשם רשעים ירקב כדאיתא בב"ר פמ"ט. ועל מרדכי ואסתר לא איצטריך הכא לאשמעינן דפשיטא שיברכום כדאיתא בירושלמי מגילה פ"ג אלא בחרבונא איצטריך לאשמעינן לאפוקי ממ"ד דאינו אליהו:

אשר קצירו זה המן כו'. בויק"ר דרש את הכתוב הזה בכמה אנפי ע"ש בפכ"ח. ובכולם טעם אחד כי הקב"ה מסיע העושר מיד איש ליד איש כטוב בעיניו. ולא תועיל חריצות גבר לקיים כספו בידו. אם זה איננו ברצון ה'. וברצון ה' יזכה בו אחר גם אשר לא עמל בו:

זו היא התפלה. כי בתפלה מסדרים מקודם שבחו של הקב"ה וזה אמתתו ואח"כ מתפללין אליו:

ובזכות התפלה שנמשלה לצנה יקחהו מהמן כצ"ל. ודריש ואל מצנים ע"י מה שהוא מכלל מצינים דהיינו תפלה דנקראת צנה יקחהו:

ומה תקנה לשק ואפר בלא תפלה כו'. אע"ג דתפלתם היתה רק להציל את נפשם מחרב ומאבדן. ולא על הממון מ"מ בכלל תפלתם שיפיל ה' את המן לפניהם ממילא ניתן להם גם רכושו: