יפה ענף על אסתר רבה י:ד

כיון שהגידו למרדכי. כל זה גמרא גמירי להו:

אותו היום ט"ז בניסן היה כי י"ג י"ד וט"ו התענו כדלעיל בפ' וצומו עלי. וביום השלישי וזה בט"ו לבשה אסתר מלכות. ולמחרתו היה ענין זה:

בכמה הוא טימיה דידיה מי הוה בעשרה קנטרים או עשרים קנטרין כצ"ל. ופי' בכמה היה שיעורו שמא היה בי' קנטרין וא"ל סגי בי' מנין. פי' לערבה אינו אלא י' מנין. א"נ די בי' מנין:

קומו דנצחון עשרה מנכון כו'. אע"ג דבימי מרדכי נחרב הבית ולא הקריבו העומר. מ"מ מה שלמדו בדיני העומר נחשב לישראל כאלו הביאו וכדאמרינן בסוף מנחות וזאת התורה לעולה כו' כל העוסק בתורת עולה כו':

ולא סח ולא רחץ את בשרו. ועי' כל זה בפ"ק דמגילה:

דומין פלטין כו'. ופי' מי שהיה שלטון בכל שררות אלו או שהוא היה ממנים השלטונים האלה והיה מפקד עליהם נעשה בלן וספר:

א"ל ולית אנא גבר סב. פי' המן א"ל גם אנכי זקן כמוך ואיך אשחה לפניך כי תעלה עלי. וענהו מרדכי כי אתה גרמת לנפשך בזה. והמן היה מוכרח לשמוע בקולו וישח ערפו והוא דרס עליו ויעל על הסוס לקיים מה שנאמר ואתה על במותימו תדרוך: