יפה ענף על אסתר רבה, פתיחתא א

לוקח חטים לשנה. רש"י ז"ל בפ' המנחות והנסכים פי' דמקרי חייך תלואים לך מנגד כיון שאין לו קרקע לזרע ופן לא יהיה לו כסף לשנה הבאה לכן יפחד לילה ויומם. אבל קרוב יותר לפרש כי הפחד איננו פן לא ימצא לו כסף לקנות. אבל יפחד פן יהיה שדפון ובצורת בארץ. וגם אם יהיה לו כסף לא תמצא לו תבואה לקנות. אך קשה דהא זה מורה על חסרון אמונה כיון דידאג מה שיהיה אחר שנה. ורז"ל אמרו מי שיש לו לאכול ואמר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה. וי"ל כי שמה מדבר מפרנסת וריוח האדם במעשה ידיו. ובזה בוודאי יש לנו לבטוח בה' המכין מחיה ומזון לכל בריה. כי לא יטשהו בלי אוכל ופה הוא דואג פן תהיה שנת בצורת ושדפון בעולם הבאה בעון הדור. והעולם נידון אחר רובו. לכן יפחד ולא יחטא בזה לה':

סדקי זה המוכר קמח סאה סאה. וקונים ממנו כדי שבת אחת. ופן בעבור הזמן לא ימצא לקנות תבואה לכן אמר ע"ז ופחדת לילה ויומם. ופלטר הוא הנחתום המוכר לחם מעט מעט. והקונה ממנו לא ידע מה שיהיה עמדו אחר שעה לכן נאמר ע"ז ולא תאמין בחייך כי הוא יפחד בכל שעה. והכתוב מונה שני מיני פחדים או כי תפחד לילה ויומם אם ימעט עוונך. או דיגבר עליך הפחד אם תרבה לחטוא כי לא תאמין גם בחייך:

בדייטי של קסרין זהו בית הסוהר אשר האסירים יושבים שם ימים רבים וע"ז נאמר ולא תאמין בחייך כי לא ידע אם יתירוהו לאחר ימים מבית האסורין או יחבשוהו ויעלהו לדין. וכאשר יצא לידון יפחד לילה ויומם מפני פסק הדין הממהר לבוא וכאשר נגזר עליו להצלב ואין לו גם חיי שעה אז לא יאמין בחייו. ומ"ש בלשון ולא תאמין בחייך ולא אמר ויכרתו חייך וכדומה. משום דבאמת אפי' חרב חדה מונחת על צוארו אל יתיאש עצמו מן הרחמים. ועוד חייו לא נכרתו. אך התקוה רחוקה ורחוק להאמין בחייו. כי מי יודע אשר זכותו ירבה כ"כ לפדותו מחרב רעה:

מהסרת הטבעת. עד י"ג אדר שנגזר שימותו אך לא הוקבע המועד וע"ז נאמר והיה חייך תלואים לך מנגד. ובשעה שהכתבים פורחים ופחד היה לנגד עיניהם בכל יום פן ישלטו האויבים בהם ע"ז נאמר ופחדת לילה ויומם וכאשר נודע בחוצות הגזרה להיות עתידים ליום הזה. אז נחשבו כהפקר. ובכל רגע לא האמינו בחייהם פן יפלו האויבים עליהם גם לפני סימן.