יפה ענף על איכה רבה ד:טו

ארבעה מלכים כו'. משום דק"ל למה אמר הכתוב לא האמינו מלכי ארץ וגו' והלא סנחריב דמה לכבשה וכן נ"נ עלה עליה ואלו לא האמינו איך עלו עליה. ובעי לתרוצי כי בזמן צדקיהו הוא דקאמר כי היו גבורים רבים עושי מלחמה בישראל שבג' שנים ומחצה לא יכול נבוזראדן לכבשה. אבל בימי סנחריב לפי שראה חולשת ישראל דימה לכבשה ועמ"ש ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם. ולכן מייתי ד' מלכים להודיענו חולשת חזקיה. וכן נ"נ לא האמין לכבשה כי הוא היה מתיירא ממה שנעשה בסנחריב וחשב כי לבעבור נסותו בא האלהים לאמר לו עלה והחרב וכדלקמן:

מהו למחרתם. מייתי לה הכא משום דבעי למימר שה' האיר לו לכן מביא לראיה כי ארדפה אויבי ואשיגם לאו בכח ידו קאמר אלא שיעזרהו ה' לדבר וכדמפרש. ופירוש הכתוב של מהנשף ועד הערב למחרתם יתפרש לפי הפירוש שתי לילות ויום אחד כאלו כתיב מהנשף ועד הערב ועד למחרתם וכ"כ הרד"ק אבל קשה דבפ"ק דברכות איתא דהאי נשף צפרא הוא דאל"כ לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב ומה ישיב ריב"ל לקושיא זו:

מי היה מאיר לו הקב"ה כצ"ל וכ"ה בויק"ר. וכן מה שמביא כמה דתנינן על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ליתא בויק"ר ונראה שאין זה מעיקר המדרש אלא הגהה מבחוץ היא:

עמד אסא. פ' שעמד בתפלה וכמ"ש בפ"ק דברכות אל המקום אשר עמד שם אין עמידה אלא תפלם שנאמר ונער יכתבם. רישיה דקרא ושאר עץ יערו מספר יהיו ובמלך אשור מדבר הכתוב:

שנאמר שנים שלשה גרגרים וגו'. ואע"ג דהכתוב הזה בישראל מיירי וכדכתיב לעיל מיניה ודל כבוד יערוב וגו' והיינו כאסוף קציר קמה וגו' ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים. י"ל דמפרש כן את הכתוב כי ישראל יהיה כאסוף קציר קמה כמו שאסף הקוצר וזה סנחריב את הקמה וזרועו שבלים יקצור כי הוא התפאר כל הארץ אני אספתי ויהי כקוצר שבלים בזרועו ולבסוף נשאר בו עוללות כנוקף זית וגו' כשניגף המלאך מחנהו. וכן נוטה פשט הכתוב במה שאמר ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החורש והאמיר מפני בני ישראל שפי' כעזובת החורש והאמיר הוא מחנה אשור שנשארו מהם רק שנים שלשה גרגרים. וע"ע מ"ש בזה בויק"ר ובפתיחא ב':