יפה ענף על איכה רבה ב:ו

עשר קרנות הן. נראה דדריש מדכתיב גדע בחרי אף כל קרן ישראל. ומצינו בדניאל ועל קרניא עשר די בראשה חזינן דעשר הקרנות האלה גדע מישראל ונתן לארבעה מלכין אשר יקומון מן ארעא. ודניאל ראה זאת בחזיוני'. והכוונה של עשר קרנות אלו הוא. הא' מה שיורה על יחוד המקום אשר לדעת בעל האגדה הוא מזה הענין בקרן בן שמן והוא הנזכר באברהם ועתה נחלתנו נהפכה לזרים. וארבעה מלכין אלו ירשו את ארצנו. הב' קרן השופר והוא הקרן הנזכר ביצחק שהכוונה בזה על השופר וכמ"ש בב"ר גבי נאחז בסבך בקרניו והוא לתקוע בשופר ביום מלחמה לקום נגד אויביהם ולנצחם ועתה סלה כל אבירי אדני בקרבי וחדלו מהיות לעם ונתנה לארבעה מלכין. הג' הוא מלשון זוהר ובהירות כמו כי קרן עור פני משה. ועתה חשך משחור תאר בני ישראל. ופני ארבעה מלכין יצהילו. הד' המורה על עיקר ועצמות ע"ד והקרן קיימת ומזה הוא קרנים מידו לו דכתיב גבי תורה כי היא העיקר והעצמות לבני תבל. ועתה זנח ישראל טוב ואין טוב אלא תורה ולכן אויב ירדפו ויחשבו את ישראל לטפלים ושיריים בעולם. הה' הוא מענין תוקף וגבורה וכמו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח ועתה אזלת יד ישראל ונשתה גבורתם. הו' מה שיורה על התחלה והקדימה ומזה הענין לדעת בעל אגדה קרנו תרום בכבוד ועתה נבזה ישראל ונתעב עד כי ישמח ישראל אם יבוא באחרונה. הז' מה שיורה על השמעת קול ופרסום ומזה הענין להרים קרן הנזכר בלויים בשירתם ועתה ישראל נשכח מני אדם ולא יתחשב בעמים. הח' מה שיורה על הגדולה והראשית וכמו שהקרן הוא בראש ומזה הענן הוא רמה קרני ולדעת בעל האגדה קאי על הנבואה אשר בכללה באה גם החכמה והתבונה ועתה נסתם כל חזון ממנו ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונים נסתרה. וארבעה מלכין מתפארים בחכמתם ובתבונתם. הט' מה שיורה על גובה המקום לדמיון הקרן שהוא הגבוה שבב"ח וכן שנו בספרי גבי בקרן בן שמן מה שור אין בו גבוה מקרניו אף א"י גבוה מכל הארצות ולדעת בעל האגדה יתפרש מטעם זה ומקרני רמים על ביהמ"ק ועתה ישראל בשפל ישב. הי' מה שיורה על מלכות וכמו וירם קרן לעמו או וירם קרן משיחו ועתה נטלה הממלכה מישראל ונתנה לארבעה מלכין:

שנאמר כרם היה לידידי. ודורש על אברהם דכתיב בקרן בן שמן וזה הוא משל על אברהם שהיה הגון וכשר במקום הנאה לנטיעת כרם בית ישראל (ועי' בפתיחתא דדריש מה לידידי בביתי על אברהם על שם הכתוב זרע אברהם אוהבי. וע"ע בפתיחתא דר' יוחנן קמייתא):

דכתיב קרנים מידו לו. וקאי על התורה שעליה אמר מקודם זה אלה מתימן יבוא וגו' דקאי על מתן תורה כידוע:

דכתיב קרנו תרום בכבוד. וקאי על הכהונה כי המזמור הזה מיוסד על אברהם כדאיתא במדרשות ובפ"ד דנדרים איתא שניטלה הכהונה ממלכי צדק ונתנה לאברהם [ובאמת הכהונה הכוונה עבודת ה' בין במקדש ובין בלב. וכל המזמור הזה מדבר בירא ה' וחפץ במצותיו לעבדו בכל לבבו. ושוה הוא לכהן העובד במקדש]:

רמה קרני בה'. ומיירי בנבואה כי הנבואה היא רק בראשי העם. ורמה קרני ג"כ כוונתו ראשיותו. אבל אין לומר דמוכיח זה ממה דאמרינן במגילה בפ"ק דחנה נביאה היתה דכתיב רמה קרני ולא רמה פכי כו' ע"ש מ"מ אין לשון לקרן נופל על נבואה:

שגרמו עונות כו'. משום דק"ל למה כתיב מפני אויב משמע שהאויב הכריחו להשיב ימינו אחור. וזה לא ניתן להאמר. ואם יתפרש כי עזב את האויב לעשות בישראל כרצונו והקב"ה השיב אחור ימינו ולא הושיע להם דא"כ היה לו לומר לפני אויב. ולכן מתרץ מפני שהאויב כפת ידי הגבורים לאחוריהם השיב גם הקב"ה ימינו אחור להצטער עמהם. ומפני זה אמר ר' יוחנן בפתיחתא שכדי שיכנס האויב השיב אחור ימינו ע"ש. ופי' הדברים מה שסובל הכעסת האויב הוי כאלו ידיו אסורות ולא יוכל לנקום נקמתו.

א"ל ליתן דין. פי' דניאל אמר למלאך שמא זה שאמר לך לך לקץ היינו ליתן דין וחשבון שאפי' הצדיקים מתיראין מיום הדין כדאיתא בויק"ר פכ"ו. א"ל המלאך ותנוח כי למנוחה הוא שילך. ועדיין הסתפק אם המנוחה זו היא לעוה"ב או שמא בעוה"ז ובקבר הוא דא"ל שינוח ומ"מ יתן דין וחשבון לעוה"ב. א"ל ותעמוד שיעמוד בתחיית המתים ועדיין הסתפק אם חפשי הוא מדין וחשבון בעוה"ב פן בתה"מ יעמוד לתת דין עם הרשעים דד' פעמים אדם נידון כדאיתא בפר"א והשיב לו לגורלך עם הצדיקים:

הושיעה ימינך. דמשמע שהימין עצמה צריכה תשועה מדלא כתיב בימינך או תושיעני ימינך: