יפה ענף על איכה רבה ב:יא

לבני מדינה שערכו שלחנות כו'. בא לתרץ למה כתיב זנח ה' מזבחו ולא כתיב הרם או נתץ. לכן דרש כי לא על חורבנו הוא מקונן רק על אשר מאס בו והרחיק מפניו. כי בכל הימים אשר המזבח היה קים קוו ישראל כי על ידו יכופר עונם ולכן הרבו לחטוא. ועתה זנח ה' מזבחו כי לא תהיה להם כפרה עוד על עונם. וכמו שמביא שהעם בטחו באהבת המלך בשביל המשתאות שעשו לפניו ולכן נועזו להקל בכבודו ובשביל זה התעיב המלך את שלחנם ולא חפץ בקרבתם עוד. ובמשל צ"ל הקניטוהו וסבלן הקניטוהו וסבלן אח"כ א"ל המלך כו' וכמו לעיל גבי השליך משמים ארץ ועמ"ש שם:

וחרפו וגדפו והיינו קול נתנו בבית ה'. וגדופים היה במה שחפרו בלהב הרמחים בקרקע המקדש וכמ"ש הערוך להראות שידם רוממה ויוכלו לקעקע את מקדש ה':

מכח אותו הקול. פי' מעון אותו הקול:

כן עשתה מחרפת ומגדפת. דכתיב קול נתנו בבית ה' כיום מועד. ודריש קול נתנו בבית ה' בחרבן ראשון כיום המיועד לעתיד דהיינו חרבן שני:

אינה צריכה. פי' אינה ראויה ורבים במדרש ובירושלמי מלת צריך במקום ראוי ודריש מקול נתפשה בבל בשביל עון זה הקול נתפשה ונלכדה. וכמ"ש לעיל. וי"ג הה"ד מקול נתפשה בבל לעיל בתר מכח אותו הקול נפל בבל והכא גרסי קול שאון מעיר או מקול מפלתו וגו' וכ"ה הגירסא בילקוט אלא דל"ג מקול מפלתו:

ולמה שקולו של היכל מקטרג. כ"ה הגירסא בקצת ספרים ונכון הוא: