יפה ענף על איכה רבה א:לא

נעשה ראש. בעונות ישראל כדי שיצר להם תמיד והתוס' בפרק הניזקין פירשו שזהו לכבוד ישראל שלא יהיו כפופין אלא לגדולים:

את מוצא עד שלא חרבה כו'. מילתא אחריתי לומר דהיו צריה לראש לאו לגופה אתא אלא לדיוקא דמקמי הכי לא היה ראשיות בצרינו דהיינו מדינה חשובה כקסרין ודומיהן שלא נתחדשו אלא מחורבנה של ירושלים וכדאמרינן בפ"ק דמגילה על הפסוק אמלאה החרבה:

מפשוטיה. מקביעות עתותיו לתורה וכפי חשבון הפרקים שלמד ידע כמה שעות היו מהיום והלילה:

מית נידון. זה חולה על מה דאיתא בגיטין שברח ונתגייר:

הורגין את הנחש ושוברין את החבית. פי' אע"פ שעומד לשבור את החבית ע"י הריגת הנחש אין ראוי למנוע מזה:

מן דכבשה כו'. מכאן נראה דאספסיאנוס כבש את ירושלים והחריב את בית ה' ובגיטין וכן בכמה מקומות איתא שטיטוס עשה כל זה:

חושבנא דאצבע. זה הוא חשבון הידוע על האצבעות לדעת כפל כל מספר מן ששה עד ט':