יפה ענף על איכה רבה, פתיחתא כט

פתח אלהים מושיב יחידים וגו' ודריש איכה ישבה בדד על סילוק השכינה וה"ג בילקוט וכיון שגלו חזרו שכינה בפני עצמה וישראל בפ"ע שנאמר איכה ישבה בדד. ודריש אלהים מושיב יחידים ביתה שהושיב את ישראל במצרים יחידים שהיו בפ"ע והשכינה בפ"ע וכשהוציא האסירים ממצרים היו בכושרות ששרתה שכינה ביניהם במשכן וכדדריש במ"ר פ"ג בכושרות בשביל המשכן. אך סוררים שכנו צחיחה כי כאשר סרו מהקב"ה ישכנו צחיחה בסילוק השכינה מהם. והא דאמרינן בפ"ד דמגילה ובכמה דוכתי שכל מקום שגלו שכינה עמהם גלו למצרים שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם. י"ל דהתם הכוונה שהשגחת ה' עמהם ע"ד עמו אנכי בצרה והכא בגלוי שכינה ונבואה מיירי כמו שהיה במשכן: