יפה ענף על איכה רבה, פתיחתא יט

והוא מהשנא עדניא וזמניא. ומפרש כי בא לקונן על העם אשר יצאו מירושלים במקום אשר שתו מי השלוח מים זכים נקיים ומתוקים ללכת בבלה לשתות מים עכורים וסרוחים. ומה שהביא לזה הפסוק והוא מהשנא עדניא וזמניא. בא לדרוש כי עדניא הוא על העידונים אשר חדלו מהם וזה זכות ומתיקות המים. וזמניא הוא המועדים אשר שרו אז שירים ותשבחות להקב"ה ועכשיו נהפכו להם לאבל וקוראים קינים ונהי:

ושותין מי פרת. ואיתא בשוח"ט על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו כי רבים בישראל מתו משתיית מי פרת מאשר מתו ע"י נ"נ. והא דאיתא בב"ר פי"ז בשבח מי פרת שפרין ורבין ופירש"י שמברין את הגוף. וי"ל דלגבי מי השילוח מימיו עכורים וסרוחים וע"י שהיו ישראל רגילין במי השילוח מתו משתיית מי פרת: