ידי משה על ויקרא רבה יז

ולא צבותים. מלשון תשוקה והרהור וכמו צבי וחמיד ורגיג:

אמר רב המנונא אפילו עם אותן שכתוב בהם כו'. כצ"ל:

מעין של עוה"ב. כי לעתיד כתיב ונגש החורש בקוצר וגם באיוב אחני החרישה מיד אכלו הבקר חזיז:

ישראל שנוהגין כבוד כו' והם בכלל ברוך אינו דין שיתברכו עוד יותר:

לפיכך משה מזהיר. זה קאי על מה שהקשה שבעה עממים הן ותרצו ר' אליעזר בן יעקב ורבנן ור' יוסי בן דוסא: