ידי משה על שיר השירים רבה ד:יב:א

כל שכן בגופן כו'. שמעתי בשם הגאון אב"ד ור"מ דק"ק גלוגא רבתי כבוד מהור"ר ליב נר"ו שזה הוא הכונה כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ פירש"י ז"ל כל מה שנותנין לב לענות כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ פי' ע"ד דאיתא ונקתה ונזרעה זרע מכח חשד שחושדין את האשה והיא טהורה שכרה שיהיה לה זרע וא"כ הכא ג"כ כפי מה שהיו משעבדים בהם יותר מדאי אזי גדלה הק"ו והוסיפו לרנן ששלטו בגופם והיה ע"כ שכרם להרבות ולהפריץ כדין ונקתה ונזרעה זרע ודו"ק ע"כ דפח"ח ושפתים ישק:

להודיע שבחן של ישראל כו'. והוא ע"ד דאיתא בירושלמי דיבמות וז"ל וגם הוא חכם ויבא רע ללמדך שאפי' רעה שהקב"ה מביא בחכמה הוא מביא כי אחת לע' שנים הקב"ה מביא דבר בעולם ומכלה ממזרים ונוטל כשרים עמהם שלא לפרסם החטאים ע"ד שאחז"ל במקום אשר תשחט את החטאת וגו' והקשה היפ"מ היאך פירסם הקב"ה לזמרי וי"ל כדי להגיד שבחו של פנחס שלא היה מתיירא לפני שר וחשוב כזה ונראה לי שקשה כאן ג"כ היאך פירסם התורה למקלל לזה אמר להודיע שבחן של ישראל וק"ל: