ידי משה על שיר השירים רבה א:ו:ד

ירד מיכאל. ובגמ' דשבת איתא ירד גבריאל לפי שמדת הדין חייבה לדבר זה ולפי גירס' זו ענינו שמדת הרחמים נהפך למדת הדין שגבריאל הוא שר של אש שהוא דין ומיכאל שר של שלג שהוא רחמים:

והוא היה מקומה של רומי. פי' ע"ד שכתבתי לעיל שכוונת שלמה היה במה שנשא נשים נכריות היה כדי להכניע האומות אבל באמת לא יפה עשה והורה לו הקב"ה שנבנה באותו יום רומי שאדרבה נתוסף כח לאדום ע"ד שאאז"ל אמלאה החרבה וגו':

כרמי שלי לא נטרתי וכו'. פי' כי המצות מתוארים בשם כרם כי כרם ה' צבאות הם ופירושו מי גרס לו זה שכרמי שלי לא נטרתי שלא שמרתי י"ט אחד כתיקונו וכו'. ואע"פ שלא בגלות תליא מלתא שהרי אף בא"י כל שהיו רחוקים מירושלים שלא היו השלוחים מגיעים היו עושים ב' ימים מ"מ הואיל ורוב המקומות בא"י היו עושים י"ט א' ורוב מקומות בח"ל עושים ב' ימים מוקי בגלות וקשה מתחלה מאי סברו לקבל שכר על שניהם ולבסוף מאי סברו. ונראה דקאי אדלעיל מיניה שחורה אני ונאוה פי' שאמרתי שהחורבן זה השחרות זה נאוה לי שאקבל שכר על שניהם ושוב ראיתי שאינו אלא שחרות ומעיקרא סברו הואיל ויש להם טרחא יתירה יקבלו שכר יותר ושוב ראו הואיל והוא בסיבתם לא יקבלו שכר יותר וק"ל: