ידי משה על בראשית רבה צג

ובהבאת שלום. וא"ת פשיטא בשלמא בחליצה קמ"ל אע"ג דעיקר מצוה הוא ביבום רק משום דאבא שאול אשמעינן שלא יהיה משום נוי וכן בנדרים ומה איצטריך לאשמעינן שידבק בהבאת שלום וי"ל דקמ"ל אף שישנה מפני דרכי שלום ויאמר לפעמים שקר בין שנים וק"ל:

התחילו הכל דולים. נ"ל שהמדרש זה סובר שגם הם דברו רק שיהודה סידר דבריו כמו המשל וק"ל:

דבר אני מוציא מפי מה שאמר ומכניס דבר בנא אין לו פירוש כלל ואפשר להיות שאמר דבר אני מוציא מבפנים פי' איזו שם או שם המפורש ומכניס דבר בסגו"ל כצ"ל לז"א ומכלה אתכם ולא אמר ואכלה כי קאי על הדבר כי לשון כליה נופל יפה בדבר כנ"ל:

מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה. פי' שאמרת ואשימה עיני עליו וכי זה הוא שימת עין:

מה פרעה להוט אחר זכרים וכו'. פי' שחשדהו שרוצה ליקח את בנימין למשכב זכר:

וקול שחל זה חושים בן דן. שמעתי פי' ע"ד דאי' שהי' כתוב בתורתו של ר"מ בני דן חושים [ע' לקמן פצ"ד סי' ח'] לפי שהיו כחושים של קני' וז"פ חושים של קנים וק"ל שחל ר"ת חושים של קני':

ואמרת טרוף טורף יוסף. מסברא אמר כן ולישנא דקרא נקט כי יהודה לא אמר זה אלא יעקב וק"ל:

באותה שעה ולא יכול להתאפק. פי' שהיה מתיירא מפני חורבן מצרים:

הוציאו כל איש מעלי רחב"ח אמר לא עשה יוסף כשורה. כצ"ל פי' מה שנשאר עמהם לבד והיה מסכן עצמו וק"ל:

כהוגן וכשורה עשה. פי' שלא לבייש אחיו שהם חשודים על ש"ד: