ידי משה על בראשית רבה פו:ב

מנלן שירדה שכינה למצרים מדכתיב ויהי ה' את יוסף. פי' מדלא כתיב ויהי ה' עם יוסף כדכתיב גבי דוד וה' עמו אלא ע"כ שירדה שכינה למצרים לכך כתיב את פי' בשביל יוסף היה ה' גם כן במצרים וק"ל:

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ר"ב אמר וכו' עד רבנן אמרי. עיין מ"כ שפירש על אשת פוטיפרע אבל אין זה כוונת המדרש כי אשת פוטיפרע אין כאן מקומה אלא אחר ויהי אחר הדברים האלה וגו' ונראה לי שהוקשה לר"ב שאמר הכתוב ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח כי ההצלחה של אדם והיות ה' עמו שני דברים הם לזה מביא משל לדובה שהיתה עומדת בשוק וכו' אמר פקח אחד רצונו של זה פקח לומר. אתם רוצים לסכן עצמכם בשביל הממון ורוצים אתם לקפוץ אולי יצליח או לא אבל אני אראה להכות את שיניו ואקח הממון ממילא כדלעיל בזה הפרשה. פכרון ניביה נמצא זה הפקח היה יותר משובח מן הקפצן כי לא היה מסכן עצמו בשום דבר אלא ראה בשכלו אם יהיה אפשר לשבור שיניו לז"א ר"ב כל אותה דובה קפוץ קפץ ר"ל מי שקפץ את הדוב קפץ ולקח הממון כי היה מצליח ומי שפגע אותו הדוב בשיניו כבר מת נמצא מי שהיה רוצה לקפוץ היה סומך עצמו על הצלחה או לחיים או למיתה: