ידי משה על בראשית רבה עה

עתה אקום כ"ז שהיא מוכפשת בעפר. פי' שקשה לו מה לשון עתה לז"א כ"ז שהיא מוכפשת ע"ד דאי' בזוהר ויקרא. ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת שעד גאולה אחרונה היו צריכין ישראל להקים עצמם משא"כ בגאולה זו הקב"ה בעצמו יקים אותם ומביא משל לזה באריכות וז"ש עתה פי' עכשיו בגאולה זו אקים הקב"ה יקים את כנסא ישראל וכו':

וכמעין נרפס הוא כמו ד"א:

שלוחי כו' רבנן אמרי מלאכים ממש. צ"ל דרבנן אזלי לשיטתייהו שס"ל שהיה ק"כ רבוא וא"כ היה יכול לשלוח מהם משא"כ לר"ה שהיו רק ס' רבוא שתשרה שכינה עליהם אם כן אם היה מגרע מהם לא היתה השכינה שורה וקל להבין וממלת לפניו קדייק פי' מן אותן מלאכים שנכתבו למעלה:

עמו כעמו. פי' מה הוא עשוי על ד' מאות איש וכו' כך כל אחד מן אותן ד' מאות איש היה ממונה על ד' מאות איש:

ר' לוי אמר נטל אגרומי ממצרים. לא יכלתי להבין איזו רמז בפסוק שיסבול דברי רבי לוי ונראה דמתיבת גם קדריש וגם נוטריקון אגרומי כי כן דרך המדרש כשיש תיבה של כמה אותיות של תיבה אחרת דורש אותה נוטריקון או יכול להיות שדרש תיבת וגם כמו מגו כן וכו' לומר שרצה לבוא עליו בעלילה:

כמה היה מחנה אלהים וכו'. שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם וגו' כוונת המדרש למה דאי' בפ' יתרו ששם של הקדוש ב"ה חקוק על לבם ואף יעקב היה מזכיר לעשו שם הקדוש ב"ה כדי ליראו ולבהלו א"כ גם אותן מלאכים ששלח היו מן אותן רכב שה' בם פי' שהשם של הקב"ה חקוק על לבם וזה היה כדי ליראו ולבהלו וק"ל:

אשלח לו שלוחים אם יחזור בתשובה. פי' לפי ששלח ארצה שעיר שדה אדום לפי שסבר יעקב שיבוא עשו עליו בזכות כיבוד אב שקיים עשו כדאי' שלא ירש עשו הר שעיר אלא בשביל שכיבד הוריו ולזה שנח לו לעשו והורה לו שגרתי עם לבן תרי"ג מצות שמרתי ואית' בגמרא דמגילה שגדול ת"ת יותר מכיבוד אב שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית שם ועבר ולמד תורה לא נענש עליהם וא"כ שלח לו שיחזור בתשובה שלא יסבור שהוא קיים כיבוד אב ויעקב לא קיים ודוק: