ידי משה על בראשית רבה מח:טו

וכל מקום שנקודה רבה על הכתכ כו' כאן מקשים המפרשים למה מרבה בנקודות וטוב שינקוד המיעוט והיינו דורשין האותיות המרובות שלא ננקדו. הנמוקי יוסף מתרץ בשני פנים וגם החזקוני ובעל יפ"מ כל אחד מתרץ לפי שכנו ואין רצוני להאריך. ול"נ לפי דאמרינן בירושלמי דפסחים פרק מי שהיה טמא ר' סבר אע"פ שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלה אתה דורש הנקודה לפיכך היו אנשי כנסת הגדולה מנקדים את המרובה שיהיה אליבא דכולי עלמא כנ"ל:

שאף לשרה שאלו איו אברהם ואין להקשות הלא היה אברהם עמהם תחת העץ ויאכלו כבר אמרו בהשוכר את הפועלים אפילו שהיו יודעים היו שואלים למדך תורה דרך ארץ כו' וכן פרש"י בחומש: