ידי משה על בראשית רבה טו:ז

לפת לא פת היתה. עי' ביפ"ת ועוד י"ל דה"פ לפת לא כך היתה מתחלה קודם החטא פת ואחר שחטא חזר ללפת ואידך אמר מה שהוא עכשיו לפת יהיה לעתיד פת כך מצאתי:

שלא לערב את האותיות. והא דאמרינן לח"מ מ"ן שמערב אותיות ג"כ. וי"ל דשאני התם דלא אפשר:

הה"ד "אל "תביאני "רגל "גאוה ואיתא בכתבי האר"י שהוא ר"ת אתר"ג:

ואם על כבוד תולדותיו חס. מלתא אחריתא היא כך פי' היפ"ת ולפי' היפ"ת פירושו הכי על כבודו כבוד הקב"ה ומלתא באנפי נפשיה והיה כשגגה היוצא מן השליט שאין הפי' כך רק ה"פ שכל זה הוא דברי ר"ע ונותן ראיה לדבריו שלא גילה הקב"ה את האילן לשום אדם לפי שהוא ק"ו ומה על כבוד תולדותיו חס פי' על תולדותיו של אדה"ר חס וצוה להרוג את הבהמה על כבודו של אדה"ר שהוא יציר כפו של הקב"ה עאכ"ו ולפיכך לא גילה את האילן לשום אדם ודוק היטב: