ילקוט שמעוני על התורה תתקח

כְּתִיב הָכָא "וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב", הֵיטֵב הֵיטֵב לִגְזֵרָה שָׁוָה, מִכָּאן שֶׁבּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת. אֵין לִי אֶלָּא חֲקִירוֹת, בְּדִיקוֹת מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר". אִם סוֹפֵנוּ לְרַבּוֹת בְּדִיקוֹת מַה תַּלְמוּד לוֹמַר חֲקִירוֹת. חֲקִירוֹת (כֵּיצַד) אָמַר אֶחָד אֵינִי יוֹדֵעַ עֵדוּתָן בְּטֵלָה, בְּדִיקוֹת (כֵּיצַד) אָמַר אֶחָד מֵהֶן אֵינִי יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה עֵדוּתָן בְּטֵלָה.

בְּיִשְׂרָאֵל אֵין לִי אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, גֵּרִים נָשִׁים וַעֲבָדִים מִנַּיִן. תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ".