ילקוט שמעוני על התורה תתמט

(דברים ו טו) וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי. אֲמַר רַב, זוֹ עַיִן. רַב סָלִיק לְבֵי קִבְרֵי, עֲבַד מַה דַעֲבַד, אֲמַר תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּעַיִן רָעָה וְאֶחָד בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. וּשְׁמוּאֵל אֲמַר, זֶה הָרוּחַ, דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל הַכֹּל בְּרוּחַ. וְהָאִיכָּא הֲרוּגֵי מַלְכוּת. הָתָם נַמֵּי, אִי לָא הֲוָה זִיקָא עַבְדֵי לֵיהּ סְמַתְרֵי וְחָיֵי. רַבִּי חֲנִינָא אֲמַר, זוֹ צִנָּה, דַּאֲמַר רַבִּי חֲנִינָא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר "צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ" וְגוֹ'. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אֲמַר, זוֹ צוֹאָה, דַּאֲמַר מַר צוֹאַת הָאֹזֶן וְצוֹאַת הַחֹטֶם רֻבָּן קָשֶׁה וּמִעוּטָן יָפֶה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, זוֹ מָרָה. תַּנְיָא נַמֵּי הָכֵי מַחֲלָה זוֹ מָרָה וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ מַחֲלָה מִפְּנֵי שֶׁמַּחְלָה כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם.

[דָּבָר אַחֵר] מחל"ה, שפ"ג חֳלָאִים תְּלוּיִין בָּהּ, וְכֻלָּן פַּת בְּמֶלַח שֶׁל שַׁחֲרִית וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם מְבַטַּלְתָּן.

(דברים ו טז) וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים. אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, גֶּזֶל כּוּתִי אָסוּר, אֲבֵדָתוֹ מֻתֶּרֶת, מִנַיִן לְגֶזֶל כּוּתִי שֶׁאָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים", בִּזְמַן שֶׁהַכּוּתִי מָסוּר בְּיָדְךָ אֲבֵדָתוֹ מֻתֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, ג) "לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ", לְאָחִיךָ אַתָּה מַחֲזִיר וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר לְכוּתִי. וְאֵימָא הָנֵי מִלֵּי הֵיכָא דְלָא אֲתָא לִידֵיהּ, דְּלָא מִיחָיֵיב לְאַהֲדוּרֵי בַתְרָהּ כִּדְיִשְׂרָאֵל אֲבָל הֵיכָא דַּאֲתָא לִידֵיהּ לְכוּתִי נַמֵּי לֵיהְדְּרָא. אֲמַר רָבִינָא, (שם) "וּמְצָאתָהּ", דַּאֲתָא לִידֵיהּ מַשְׁמָע.