ילקוט שמעוני על התורה תשסז

דָּבָר אַחֵר אָמַר לוֹ מִי יָכוֹל לִמְנוֹת שְׂכָרָן שֶׁל בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שה"ש ד. ה) "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים". אָדָם עָסוּק בְּדָבָר עִם חֲבֵרוֹ וּמִתּוֹךְ מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ גּוֹרֵם לוֹ וְהוּא מְגַדֵּף. מִיָּד בָּא לוֹ אֵצֶל הַזָּקֵן וְהוּא מַפְשִׁיטוֹ עַל הַסַּפְסָל וּמַכֶּה אוֹתוֹ וּמִשֶּׁהוּא לוֹקֶה הוֹלֵךְ וְנוֹתֵן פִּיו בְּעָפָר וּמְנַשֵּׁק אֶת רַגְלָיו שֶׁל זָקֵן. וּשְׂכָרוֹ שֶׁל זֶה אַתָּה יָכוֹל לִמְנוֹת. וְכֵן לוֹבֵשׁ בְּגָדִין שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל מוֹעֵד וְנִכְנָס וּמִתְאַבֵּק בְּעָפָר לִשְׁמֹעַ לַזָּקֵן וְלִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה. הוּא שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר לְיִשָּׂשׂכָר מִי גָּרַם לְךָ לִהְיוֹת בֶּן תוֹרָה, שֶׁאַתָּה רוֹבֵץ בְּעָפָר וּבְאַשְׁפָּתוֹת. "יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם", לָמָּה, (שם) שֶׁ"רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה אַתֶּם מְקַיְּמִין אֶת הַמִּצְווֹת בְּעָפָר. אַף אֲנִי (ישעיה נב. ב) "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַ(יִ)ם", וּכְתִיב "מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפּ(וֹ)ת יָרִים אֶבְיוֹן" וְגוֹ'.