ילקוט שמעוני על התורה תשנג

וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) "לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַקָּטָן שׁוֹמֵר (אֶת) הַגָּדוֹל פּוֹסֵעַ עָלָיו וְנִכְנָס, וּבִזְמַן שֶׁהַגָּדוֹל שׁוֹמֵר (אֶת) הַקָּטָן אֵין פּוֹסֵעַ עָלָיו וְנִכְנָס. וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ, הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְבֵית דִּין (שְׁלִישִׁית) [שֶׁל יִשְׂרָאֵל] לְהַזְהִיר אֶת הַכֹּהֲנִים שֶׁתְּהֵא הָעֲבוֹדָה נַעֲשֵׂית כְּתִקְנָהּ, שֶׁכְּשֶׁהָעֲבוֹדָה נַעֲשֵׂית כְּתִקְנָהּ הֵן כָּלִין אֶת הַפֻּרְעָנוּת מִלָּבוֹא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹד אֶלָּא שֶׁכְּבָר קָצַף. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל", אֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "עוֹד", אֶלָּא שֶׁכְּבָר הָיָה. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר (ויקרא יז, ז) "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם" וְגוֹ', אֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "עוֹד", אֶלָּא שֶׁכְּבָר זָבְחוּ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ "וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ', [שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "עוֹד", אֶלָּא שֶׁכְּבָר קָרְבוּ, אַף כָּאן אַתָּה אוֹמֵר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף], שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "עוֹד", אֶלָּא שֶׁכְּבָר קָצַף, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, יא) "כִּי יָצָא הַקֶּצֶף".